הקרנבל בסלבדור – חלק א׳

Posted on March 24, 2020March 24, 2020by admin

הטיסה עברה מהר מאוד. מטוס חדש עם הכיסאות הכי צרים שראיתי מימיי. הגעתי לסלבדור. ווהוו ברזיל, מדינה חדשה. אספתי את הציוד ועליתי על אובר של כארבעים וחמש דקות אל ההוסטל. בדרך אפשר היה לראות פבלות ענקיות שהשתרעו להן על גבעות ועמקים וכן מגדלי מגורים ענקיים ויוקרתיים. מדהים לראות את הקיצוניות הזאת בין האוכלוסיות. נסעתי לשכונת בארה, ממש בשפיץ של סלבדור הנמצאת על חצי אי. רק למחרת כל חבריי יגיעו לסלבדור ואל הדירה שהשכרנו. זוהי עיר עצומה שחיים בה כשמונה מיליון אנשים, השלישית בגודלה בברזיל. עיר שנראית כאילו נבנתה ללא תכנון מקדים, כמו כפר ערבי שגדל למימדי ענק. בעבר, סלבדור הייתה עיר חשובה ביותר, בירת ברזיל הראשונה והעיר השנייה בחשיבותה באימפריה הפורטוגלית אחרי ליסבון. בשל כך, סלבדור גם הייתה מרכז העבדות, שאליה הגיעו כמויות עצומות של עבדים מאנגולה. כ-80% מאוכלוסיית העיר שחורה. הגעתי להוסטל שכבר במבט ראשון נראה מצוין. המיטה שלי לעומת זאת הייתה הזויה ביותר, מיטה עם שלוש קומות (שלי הייתה בקומה השלישית) בערך בגובה של שלושה מטרים מהרצפה. מפחיד ליפול משם. קרלה וג׳ולייט שפגשתי כבר פעמים רבות בטיול גם מתארחות בהוסטל הזה באותו זמן. התרגשתי מאוד לפגוש אותן שוב. לקחתי כשעתיים לשבת בהוסטל, להירגע, ללמוד על המקום ולחכות לקרלה וג׳ולייט שהסתובבו במרכז העיר. בינתיים דיברתי עם כמויות הישראלים הלא הגיוניות שהציפו את ההוסטל. כולם מגיעים ליום אחד ועוברים לדירות למחרת. כשקרלה וג׳ולייט חזרו החלטנו לנסוע ולטייל ברובע העתיק של העיר, שכונת פלאורינו. פלאורינו בפורטוגזית הוא עמוד, על שם העמוד במרכז השכונה אליו היו נקשרים ומוצלפים העבדים שניסו לברוח בתקופת העבדות. היום זהו מקום קצת יותר שמח. משום שהשכונה נמצאת על פסגת גבעה גבוה באמצע העיר, הדרך הנוחה להגיע לשם היא באמצעות מעלית עצומה שמעלה אנשים מאזור הנמל והשוק אל המרכז. הגענו לחלקה התחתון של המעלית ועלינו למעלה. הייתי מאוד לחוץ לגבי גניבות וכיוסים, בכל זאת יומי הראשון בברזיל, בעיר שנחשבת לאחת המסוכנות בברזיל. עלינו כשמונים מטרים במעלית והגענו לתצפית המטורפת מחלקה העליון על המפרץ והעיר התחתית. מאות סירות דייג ונופש עגנו במים הכחולים והמנצנצים, מבצר שהוקם באמצע הים והרחק באופק בצידו השני של המפרץ חופים וכפרים. בשנייה שיצאנו מהמעלית הותקפנו ע״י אנשים עם מכחולים וצבע לבן שמתחילים לצבוע אותך מיד ומבקשים כסף על כך לאחר מכן. הצלחתי להדוף את רובם. התחלנו לטייל ברובע שהתברר כמדהים. אחד המקומות הכי מיוחדים ומגניבים שהייתי בהם בדרום אמריקה בכלל. בתים צבעוניים ועתיקים לצד רחובות אבן צרים. חנויות ובתי קפה קטנים, אמנים ששרים סמבה, מוסיקה ברזילאית ברחוב ולהקות מתופפים רבות שעוברות ברעש מחריש אוזניים. כמה קסם יש למקום הזה. המשכנו לעבור בין הרחובות היפים עד שהגענו למרכז, הכיכר בה צילם מייקל ג׳קסון קליפ מפורסם שאינני מכיר. ראינו כנסיות רבות במקום, אחת שהעבדים הקימו לעצמם ואחת שכל חלקה הפנימי צבוע בזהב. חיכינו שהחשכה תרד ובינתיים אכלנו אסאי. הראשון מיני רבים שיהיו לי בטיול. זוהי גלידת סורבה סגולה של הפרי אסאי הגדל בברזיל. בערב אורות מיוחדים צבעו את כל המקום בגוונים מיוחדים. לקחנו אובר בחזרה לבארה ואל ההוסטל שלנו. בישלנו ארוחת ערב שאליה הצטרפה גם איינה, שהגיעה מההוסטל שלה והביאה איתה אלכוהול. היה ערב נפלא. שוב הישראלים מאוד הופתעו לגלות שני ישראלי אחרי שדיברנו באנגלית ארבעתינו. ליווינו את איינה בחזרה להוסטל שלה. בחוץ כבר הייתה אווירת קרנבל מוחלטת. הרחובות היו חסומים, מאות דוכנים בצד הדרך המוכרים בירה, שתייה קלה ואוכל רחוב. מוסיקה מחרישת אוזניים וכמות אנשים שנראית אינסופית. היה ממש קשה ללכת בין כל האנשים החוגגים. הצלחנו איכשהו לחזור להוסטל שלנו, שם נפרדתי מקרלה וג׳ולייט שוב. הן טסות למחרת מוקדם בבוקר לריו.
התחלתי את הבוקר בעצלתיים, ארגנתי את חפציי, אכלתי ארוחת בוקר ויצאתי אל הדירה. שותפיי הגיעו לשם כבר בטיסה שנחתה לפנות בוקר. כל אזור הקרנבל, שבתוכו ממוקמת הדירה חסום למכוניות, על כן נאלצתי ללכת עם כל הציוד על הגב ברחובות סלבדור, לא דבר כיף במיוחד. מעט התקשיתי למצוא את הדירה, אך בעזרתו של שוטר מקומי הצלחתי. בניין רב קומות עם שומר בכניסה. עליתי לדירה ומצאתי את השותפים שוכבים כמעט עירומים על מזרונים עם מאווררים ומנסים להתמודד עם החום הקיצוני. את שקד ועידו כבר הכרתי מהטיול, אך עכשיו פגשתי גם את ארתור וכרמל. נחנו, דיברנו וכשהתקרר מעט יצאנו לעשות קניות וסידורים לשבוע הקרוב. הלכנו לקניון הגדול שבשכונה וקנינו סימים מקומיים. מיד לאחר מכן המשכנו לוולמארט הענק והצטיידנו בהמון בירות, שתייה ומזון לקרנבל. וולמארט נערכו למצב הזה מבעוד מועד והביאו כמויות לא הגיוניות של בירות. מצחיק היה לראות שמחצית מהקונים בסופר היו ישראלים, שבדיוק כמונו, הצטיידו במצרכים לדירותיהם. בערב הגיעו חגיגות הקרנבל האמיתיות. עד עכשיו זה היה רק חימום. כבר מהדירה שמענו מוסיקה חזקה, ראינו המוני אנשים ברחוב וקבוצות מתופפים שהתקדמו בדרך לרחוב הראשי. שתינו בדירה ויצאנו לחגיגה. כמויות אנשים פסיכיות ואלפי דוכנים המוכרים בעיקר את הבירה הברזילאית סקול. רקדנו וחגגנו במוסיקה הרועשת עד אזור שתיים בלילה, עד שלבסוף הצלחנו להימלט מההמון ולנוח על לשון יבשה היוצאת לכיוון הים שבקצהה כמובן פסל של ישו. חזרנו לדירה מותשים. לא האמנתי למשמע אוזניי כשהתברר לי שזה עוד לא היה הקרנבל האמיתי שיתחיל רק למחרת. לא ייאמן שכל זה עדיין קדם קרנבל.
בבוקר למחרת התעוררנו לאט. לכל אחד לקח את הרגעים שלו להצליח למצוא את עצמו. בהשוואה לאחרים אני התארגנתי מהר והכנתי לכולם טוסטים לארוחת בוקר. בצהריים לקחנו אובר ונסענו כולנו לפלואוריניו. מאחר שהייתי שם כבר ביום הקודם, הייתי מדריך הסיור. עלינו במעלית והתחלנו להסתובב בין הרחובות היפים. הפעם הרגשתי הרבה יותר בטוח להסתובב שם, עם עוד ארבעה גברים חסונים מאשר עם שתי בנות דקיקות ועדינות. הצטלמנו לצד שלט סלבדור גדול. עברנו בין הבתים היפים. הפעם נתתי לאחת הנשים עם המכחולים לצבוע אותי באווירת הקרנבל. גם הפעם האווירה הייתה מחשמלת ומקסימה. עברנו בכנסייה כרמליתית לכבוד כרמל וסיימנו את הביקור באסאי טוב. ירדנו במעלית ורגע לפני שחזרנו לדירה עברנו בשוק המקומי שמכר חפצי אומנות תוצרת יד, כמו פסלים ומסכות מגולפות מעץ. כששבנו לדירה פגשנו את אופק, השותף השישי לדירה שהגיע זה עתה בטיסה לסלבדור. התארגנו כמו שצריך ליומו הראשון והאמיתי של הקרנבל. הצטיידנו בכתרי נוצות צבעוניים על הראש. אני כבר הייתי צבוע בלבן. שתינו מעט ויצאנו לדרך. קרנבל על אמת. המיוחד בסלבדור הוא משאיות המוסיקה שעוברות. משאיות הגוררות מאחוריהם במה ענקית שעליה מופיעים אמנים ורקדנים, כאשר מסביבה אפשר לרקוד ולהאזין למוסיקה הרועשת בטירוף. לכל משאית שכזו יש פרימטר מלפניה ומאחוריה, שעל מנת להכנס לתוכו אתה נדרש לקנות חולצה במחיר מופקע. את הפרימטר מגביל חבל עבה אותו מותחים עשרות ברזילאים שריריים שדוחפים אותך הצידה כשהמשאיות מתקדמות. טירוף על אמת. התקדמנו לאורך שדרת הקרנבל ביחד עם המשאיות ומיליוני האנשים. זאת לא הגזמה, מיליוני אנשים. הצטרפו אלינו בדרך שתי גרמניות וארגנטינאית. מהבלאגן וההמולה הצלחנו להתפצל, אך ביכולות ניווט על אנושיות של ארתור הצלחנו להתאחד מחדש. חגגנו והגענו בחזרה לדירה רק לפנות בוקר. עוד לילה משוגע ועוד כל הקרנבל לפנינו.