העיר אנקורג׳

קולות של שחפים, רעש הגלים ומכוניות של דייגים נוסעות סביבי. לצלילים האלה התעוררתי. התארגנתי בנחת וצפיתי בדייגים מנסים את מזלם בים בזמן שאכלתי ארוחת בוקר. לאחר מכן הלכתי לנסות לדוג בעצמי. הפעם כבר הייתי הרבה יותר טוב מאתמול. הבנתי מה אני עושה, הצלחתי לכוון את זריקת הפיתיון למים ואפילו פתחתי קשר שנוצר בחכה. ממש דייג אמיתי. כמובן שגם הפעם לא הצלחתי לדוג כלום, והאמת שזה לטובה. מה לעזאזל הייתי עושה עם דג במידה והייתי טופס אחד?משם המשכתי לפעילות התיירותית של היום – האקווריום של סוארד. האקווריום הוקם מכספי עמותה שיסדה החברה שהפעילה את אקסון ואלדז (מיכלית הנפט שעלתה על שרטון וזיהמה את החופים), לאחר שהם הרגישו מאוד רע לגבי מה שהם עשו… האקווריום עוסק בכל החיים הימיים באלסקה ומסביבה והוא מאוד מרשים. מוזיאון ברמה. למדתי על מיני הדגים השונים באלסקה, ליטפתי כוכבי ים, אלמוגים ומלפפוני ים (זה חוקי – יש להם פינת ליטוף), ראיתי כלבי ואריות ים ואפילו למדתי על טכנולוגיה חדשה תוצרת אלסקה שמאפשרת להוציא אנרגיה ממים קרים ולהשתמש בה לייצור חשמל וחימום. לסיום חווייתי בסוארד ועזיבתי את הים ומפרץ אלסקה, החלטתי לאכול סלמון אמיתי כמו שצריך. הלכתי למסעדה שקיבלתי עליה המלצות רבות בשם ריי׳ס (ובצדק!) המתמחה במאכלי ים. המסעדה ממוקמת ממש על קו המים עם נוף לנמל. היה טעים מאוד וזו כנראה הארוחה הטובה ביותר שאכלתי מתחילת הטיול.מסוארד התחלתי את הדרך צפונה בחזרה לאנקורג׳. היה היום החם ביותר בשנה (31 מעלות!) שבהחלט לא היה מבייש יום קיץ טיפוסי בישראל. המזגן שלי לא עובד ולכן נאלצתי להשתמש בשיטת פתיחת החלונות. הרבה רעש והמון חום אבל הצלחתי להגיע לאנקורג׳. עצרתי בכניסה לעיר, במקום בו נמצאות כל חנויות הענק, כמו וולמארט. ראיתי את החנות גיטר סנטר ופשוט לא יכולתי להתאפק – נכנסתי וניגנתי להם בגיטרות. לאחר מכן ראיתי את חנות הטיולים הענקית אראיאיי וקניתי מטען סולארי אותו תכננתי כבר לקנות מתחילת הטיול. לא תכננתי מראש היכן לישון או לחנות באנקורג׳ אבל החלטתי להתחכם… ישנו חניון קראוונים מעולה ויקר ממש במרכז ומרחק דקות הליכה בודדות מהדאונטאון. חניתי מאחוריו במקום שבמקרה מצאתי שעליו לא צריך לשלם בעוד שכל החניות מסביב בתשלום. עשיתי סיבוב קצר במרכז העיר וחזרתי לרכב על מנת להכין ארוחת ערב ולהסב אותו למצב לילה. נסעתי נסיעה קצרה לפארק חמוד באחת השכונות בעיר, שם היו לי שולחנות פיקניק ושירותים והכנתי נקניקיות בלחמניות. בריא מאוד. למחרת יצאתי למוזיאון אנקורג׳. מוזיאון גדול מאוד שעוסק בהמון נושאים. מחלל והזוהר הצפוני, לשבטים האינדיאנים שחיים וחיו באלסקה, להיסטוריה של אנקורג׳ ואלסקה. התערוכה היפה ביותר לדעתי היא תעלומה על משלחת ברשותו של סר ג׳ון פרנקלין שיצאה מבריטניה ב-1884 על מנת למצוא נתיב שייט צפוני (מהים הארקטי) שיקצר משמעותית את הדרך לאוקיאנוס השקט ולאסיה. המשלחת עם כל כמאתיים אנשיה נעלמו ועל אף חיפושים רבים לא הצליחו להבין לאן נעלמו מה עלה בגורלם. לאט לאט שנה אחר שנה הצליחו למצוא רמזים לסיפורם כאשר בשנת 2014 נפתרה התעלומה ונמצאו שתי הספינות. מומלץ מאוד!לאחר המוזיאון הלכתי למפעל לייצור סכיני אולו. סכינים אינדיאניות מסורתיות שמשמשות לחיתוך בשר כבר אלפי שנים. ליד המפעל זרם נחל בשם שיפ קריק, בו סלמונים קופצים במעלה הזרם. לצערי לא הצלחתי לראות סלמונים, אך כן ראיתי המון דייגים. יפה לראות נחל כזה באמצע עיר, בסוף זה מזכיר לך שזאת עדיין אלסקה והטבע שולט פה. עזבתי את אנקורג׳ והתחלתי את הנסיעה שלי צפונה. היעד שלי היה מרכז מטיילים של זוג ישראלים שרק לאחרונה עברו לשם. מסתבר שישראלים הגיעו גם לכאן… גם היום היה חם בצורה קיצונית, שוב 31 מעלות ושוב נסיעה עם חלונות פתוחים. במהלך הדרך ראיתי המוני אנשים מגיעים למקום בשם מירור לייק (אגם מראה), שם ששווה עצירה. מה שהיה שם היה הכי רחוק ממראה. המוני אנשים נכנסים לשחות ומשתזפים על החוף. לא יאומן שאני עדיין באלסקה. החלפתי לבגד ים וסנדלים ומילאתי את חובתי כישראלי. נכנסתי למים שממש לא היו קרים באופן מפתיע והעברתי לי כשעה במים ובחוף עם המוני המתרחצים. אפילו הצלחתי להישרף. המשכתי צפונה ולאחר עוד כשעה נסיעה הגעתי למרכז המטיילים של ניקה ובוריס אותו גיליתי דרך קבוצת הווטסאפ של המטיילים באלסקה. מדובר בחווה שנמצאת בפאתי העיר פאלמר ממש על גדות נהר קניק. מרכז המטיילים עדיין נמצא בהקמה ולכן עזרתי בבנייתו בתמורה ללינה. קיבלתי אחריות על אחד המחסנים, שהיה מלא בחפצים שהשאירו הדיירים הקודמים. הייתי צריך למיין בין חפצים שילכו לפח לבין חפצים שאפשר להשתמש בהם. בין היתר היו עצמות של מוס (מאוד מאוד מסריחות)… בחווה פגשתי את דניאל, בחור שממש הגיע באותו היום, אחרי כבר כשנה בניו זילנד ובמזרח. כמו כן פגשתי סופסוף את אופיר, בחור שהכרתי לאחר השחרור שגם מטייל באלסקה, ושבמשך השבועות האחרונים אנחנו מתכתבים ומנסים לתאם להיפגש. בבית החווה הייתה ניקה שאירחה אותנו ושתי בנותיה הקטנות, איה ואליסה. בוריס לא נכח בזמן שהותי שם. לאחר כמה שעות עבודה, ירדנו שלושת הבנים עם הבת הקטנה איה לנהר בכוונה לשחות. כשהגעתי ראיתי אנשים רבים שוחים כך שחשבתי שאין בעיה. הגענו לנהר והבנו שיש בעיה גדולה, המים קפואים. לא העזנו להיכנס מעבר לבירכיים ורק איה הייתה אמיצה ונכנסה. כשחזרנו לחוה התחלנו לבשל ארוחת ערב. הפעם היה נחמד שיכולנו לחלק את העבודה בינינו. עשינו מוקפץ עם ירקות וטיגנו צ׳יפס. היה אוכל מעולה וכיף לשבת ולדבר בעברית בפעם הראשונה בטיול. אלו הישראלים הראשונים שפגשתי בטיול מאז סיאטל. ניקה אירחה אותנו בפתיחות ובנדיבות, ולמרות שהבית עוד היה ארוז בקופסאות, סיפקה לנו את כל מה שהיינו צריכים. מקלחת טובה, כביסה, מיטה במקום שהוא לא הרכב. כיף לשנות אווירה לערב אחד. ישנו שלושת הבנים באותו חדר ודיברנו עד השעות הקטנות של הלילה על פילוסופיות ותיאוריות על העולם. למחרת אסע לשמורה המפורסמת והגדולה דנאלי.

503 Service Unavailable

Service Unavailable

The server is temporarily unable to service your request due to maintenance downtime or capacity problems. Please try again later.

Additionally, a 503 Service Unavailable error was encountered while trying to use an ErrorDocument to handle the request.