בניוס

Posted on September 29, 2019September 29, 2019by admin

בניוס התגלתה כהפתעה ענקית. התעוררתי בעיירה המדהימה הזאת שמוקפת מכל עבר בהרים ענקיים וירוקים. החלטתי לנצל את היום הראשון בעיירה בשביל לחקור אותה ולטייל מסביבה. הלכתי ברגל אל מפל הבתולה המפורסם של העיר. מפל של עשרות מטרים שנראה מכל רחבי העיירה. במקום בנו מדרגות שמאפשרות להגיע ממש מתחת למי המפל ולהירטב. משם יצאתי למסלול הליכה של כמה שעות. המסלול טיפס בעלייה תלולה ומאומצת במורדותיו של הר הגעש טנגראווה הצמוד לעיירה. עד לפני שנה הוא גם היה פעיל ופלט לבה ועשן. במהלך הדרך הצלחתי לראות את פסגתו המושלגת גבוה בין העננים. לאחר כשעה הגעתי לתצפית הצלב שממנה בניוס נראתה קטנטנה אי שם למטה. המשכתי להעפיל במעלה הדרך, שכאן כבר הייתה מאוד לא ברורה או מסומנת. מיד אחרי שכבר הייתי בטוח שהלכתי לאיבוד ושקלתי לחזור על עקבותיי גיליתי בית קפה מדהים שנמצא ממש על הצוק עם נוף מהפנט של העמק שלמטה. במקום הושמעה מוסיקה מערבית שמנוגנת בעזרת חלילי האינקה מבמבוק. פינת ישיבה יפהפה ובה ערסלים וכלבים מטופחים שהסתובבו בחצר. כמובן שעצרתי בפענת הישיבה, התיישבתי בערסל ושתיתי שוקו חם. מסתבר שהמקום חדש מאוד ונבנה בחודשים האחרונים, עדיין לא הייתה הפתיחה הרשמית. בעלת המקום הנחמדה שמחה לארח אותי והראתה לי את המשך הדרך מכאן. לאחר עוד כשעה הגעתי למלון בוטיק מטורף שנראה כמו אחוזה מהאגדות. כמובן שהוא ממקום גבוה על ההר ומי שמתארח בו נהנה מהנוף, השקט ואוויר ההרים הצלול. שוטטתי קצת במלון והתפאלתי מבריכת האינסוף היפה לפני שהמשכתי בדרך. מכאן השביל היה ברור ומסודר בתוך היער היפה עד לנקודת התצפית השנייה בה ממוקם פסל ענק של מריה. ירדתי בחזרה לבניוס במורד מיליון מדרגות, בדרך פגשתי את ג׳ון, אמריקאי מבוגר שעבר לגור באקוודור וחי כאן כבר כ-5 שנים. חזרתי למלון, אכלתי צהריים, נחתי והתארגנתי לפעילות הערב הכיפית שלי – המעיינות החמים של בניוס. בניוס התפרסמה והפכה לעיירת תיירות בזכות המעיינות החמים שלה, שמימיהם מתחממים מהמגמה שבהר הגעש הצמוד. שמה המלא של העיירה הוא ״בניוס דה סנטה אגווה״, כלומר מרחצאות המים הקדושים. מתחם המעיינות נמצא ממש ליד מפל הבתולה ובו בריכות רבות במגוון טמפרטורות. הופתעתי מכך שהרוב המוחלט במעיינות היו מקומיים. המקום מאוד מסודר, יש מלתחות ומקום לשמירת חפצים. המים עצמם יוצאים מהאדמה עכורים ובצבעי קפה, לא הכי נעים לעין אבל מתרגלים במהרה. העברתי כשעתיים בבריכות החמות והכיפיות, כולל טבלתי בבריכה סופר חמה של 45 מעלות שמיד אחריה עוברים לבריכת מים קרים. מאוד קשה להיכנס לבריכה החמה, הגוף מרגיש כאילו שהוא נשרף אך מתרגלים לאחר דקות בודדות. לסיום היום יצאתי לאכול שניצל מקומי וקינחתי בבירה בפאב.
בלילה הגיעו לחדר הדורמיטורי שלי בהוסטל קבוצה של דנים רעשניים ביותר שהעירו אותי והפריעו לי להתארגן בבוקר. אכלתי בהוסטל ארוחת בוקר ויצאתי לפעילות המרכזית של היום, רכיבה על אופניים במורד דרך המפלים המפורסמת שיוצאת מבניוס. דרך של כ-27 ק״מ שבמהלכה רואים מפלים רבים ומרהיבים. השכרתי אופניים ויצאתי לדרך. מרבית הדרך משמשת גם כלי רכב רגילים ולכן זה קצת מפחיד בהתחלה כשעוקפות אותך משאיות ואוטובוסים. הרבה רוכבי אופניים נוסעים בדרך ואין ממש איפה לטעות, פשוט יורדים עוד ועוד ועוצרים בצידי הדרך לנוף והמפלים היפים. בנוסף למפלים, עשרות אומגות מכל הסוגים נבנו לצד הדרך. חלקן מפחידות במיוחד ומחייבות את הפציאנט להיקשר הפוך. בדרך גם נוסעות משאיות תיירים רבות, המוכונות צ׳יבות. משאית שחלקה האחורי פתוח, בעלת כסאות רבים וממנה נשמעת מוסיקה מקומית חזקה. נראה לי שזה די סיוט לנסוע באחד מהן שהיו מפוצצות תיירים מקומיים. הדרך התפתלה במורד ההרים והייתה יפה במיוחד, בעיקר בחלקים שהכביש הרגיל נכנס למנהרות ושביל האופניים עובר מחוץ אליהן עם הנוף היפה. כשהגעתי אל המפל הגדול והמפורסם של השביל שנמצא בעיירה ריו ורדה פגשתי שתי תיירות צרפתיות נחמדות. אלזה וג׳ייד שגם הן בדיוק סיימו את התואר הראשון ויצאו לטייל לכמה חודשים. ירדנו מהאופניים והלכנו להתרשם מהמפל. הולכים בשביל יפה בתוך היער ולבסוף מגיעים לקניון שבו המפל נמצא. מפל מאוד עוצמתי שנופל עשרות מטרים ומתיז לכל עבר. הלכנו בשבילים הצרים שליד המפל ונכנסנו למעבר צר במיוחד שמחייב זחילה על הרצפה שבסופו מגיעים אל מאחורי המפל. ממש מטר מהמים. לא לקחנו בחשבון שאם לידו נרטבים אז מאחוריו מרגישים כאילו חוטפים דלי מים על הראש. יצאנו ספוגים אך מרוצים. הלכנו לגשר תלוי יפה שממנו רואים יפה את הקניון וחזרנו בחזרה אל ריו ורדה במעלה השביל. אלזה וג׳ייד החליטו שהרכיבה מספיקה להן והחליטו לחזור לבניוס, אני לעומת זאת אכלתי והחלטתי להמשיך למפל האחרון. השמיים התקדרו וגשם התחיל לרדת, באותן רגע חשבתי שזאת הייתה טעות ענקית. עם זאת, ברגע שהגעתי הבנתי כמה טובה הייתה ההחלטה. הגשם הבריח את מרבית התיירים כך שנותרתי כמעט לבד לגמרי במפל, שהיה היפה מכולם. על מנת להגיע אליו קשרתי את האופניים וירדתי במורד מאות מדרגות בשביל יפהפה בתוך הג׳ונגל עד לנחל שלמטה. ממש חלקת גם עדן, מפל גבוה מאוד שנופל לבריכה גדולה שממנה יוצא נחל שזורם בין בולדרים גדולים. הכל כמובן ירוק ומיוער מסביב. הרגשה של יער גשם על אמת. שבתי על עקבותיי, הפעם במעלה מיליון המדרגות והתחלתי בדרך חזרה לריו ורדה שמשם ההסעה לבניוס. ממש דקות בודדות אחרי שהתחלתי לחזור עצרה לפניי משאית שאספה רוכבי אופניים בחזרה לבניוס. העמסתי עליה את האופניים וישבתי ביחד עם עוד כמה תיירים בחלקה האחורי. חוויה מדהימה לנסוע כך בדרך הקופצנית בחזרה. בכמה מקומות הייתי משוכנע שנשבר לי עמוד השדרה מהקפיצות ומהמתלים המעולים של המשאית. החזרתי את האופניים, הלכתי לנוח בהוסטל ובערב קבעתי להיפגש שוב עם ג׳ייד ואלזה בפאב. הצטרפו אלינו עוד שני צרפתים, צרפתיה, שתי אקוודוריאניות ואקוודוריאני. היה ערב מעולה, חגגנו, שתינו ושיחקנו ביר פונג עד השעות הקטנות של הלילה.
קמתי מאוחר ומרוט אחרי הלילה המשוגע. זה היה הלילה האחרון שלי בבניוס. החלטתי שלפני שאסע לתחנה הבאה שלי – ריובמבה, אלך לנסות את המעיינות החמים השניים שבעיר. אכלתי בוקר בהוסטל ויצאתי. המעיינות השניים שנקראים אל סלאדו ונמצאים במקום הרבה יותר יפה מהראשונים. לצד נחל שיורד מההרים. התרחצתי בהם כשעה וחצי ושוב הייתי התייר היחיד. אחרי הצהריים לקחתי את הדברים מההוסטל ועליתי על האוטובוס לריובמבה. עיר גדולה שנמצאת למרגלותיו של הר הגעש צ׳ימבוראזו – ההר הגבוה במדינה (6268 מטר). קיבלתי חדר פרטי במלון המצ׳וקמק שממוקם במרכז העיר על הרחוב הראשי. יצאתי לאכול ארוחת ערב טובה והלכתי לישון מותש ומוקסם מהזמן הנפלא שהיה בבניוס.