שאנגרי- לה ושאסי

Posted on August 27, 2019August 27, 2019by admin

שאנגרי- לה הוא ביטוי טיבטי עתיק שמתאר גן עדן עלי אדמות. מקום שבו האדם והטבע נמצאים בהרמוניה מושלמת האחד עם השני. לא קיים באמת מקום כזה במציאות, אולם מספר יישובים החליטו לספח לעצמם את השם. היום נסענו לשנגרי-לה שבמחוז יונאן. מקום שכבר לגמרי מרגיש טיבט, האנשים טיבטים, הכתב טיבטי ובאמת המקום היה בעבר חלק ממלכת טיבט הגדולה. עזבנו בבוקר את הגסטהואס היפה שעל המצוק וירדנו ברגל בכביש פתלתל בין בתים כפריים. הנהג שלנו מר חו והאוטו חיכו לנו למטה ואספו אותנו לנסיעה הארוכה לשאנגרי-לה. נסענו כארבע שעות שבמהלכן טיפסנו מאוד בגובה והגענו לכ-3600 מטר מעל פני הים! שנגרי לה עצמה קצת יותר נמוכה ונמצאת ב-3400 בלבד. עצרנו בדרך לתצפיות על עמקים וכפרי מיעוטים והגענו למקום. שאנגרי-לה היא ממש העיר המרכזית באזור (שגם נקרא שאנגרי-לה). עיר יפה ומודרנית. בכניסה אליה חלפנו על פני סטופה לבנה ענקית ועצרנו בעיר העתיקה. מיהרנו להגיע לבית משפחה מקומית שם נאכל צהריים. בדרך קיבלנו מראה ראשון על המנזר העצום שחולש על ההר מעל היישוב. המקדש הבודיהיסטי הגדול ביותר ביונאן שבו גרים כ-600 נזירים. טיילנו ברגל והגענו לבית המשפחה. בית טיבטי טיפוסי עם חצר מרכזית ומבנים מסביבה. לטיבטים אין ממש בעיית מקום ולכן הם נוהגים לבנות את בתיהם במימדים גדולים מאוד. כמו האמריקאים. שהינו בסלון המהודר בצבעים ותמונות רבות ואכלנו מאכלים די מוזרים. אפילו האוכל הטיבטי שונה לחלוטין מזה הסיני. עשינו סיבוב בבית וראינו את חדרי התפילה היפים, ממש מקדש פרטי שיש בכל בית. לאחר מכן הלכנו ברגל אל המנזר הגדול. נאלצנו לעלות כמאה מדרגות, שבגובה הזה זאת פעילות לא קלה והסתובבנו בין חדרי התפילה השונים. גם כאן מקומות צבעוניים מאוד, מלאים קישוטים ואינסוף ציורים של בודהות שונות ומשונות. הפריע לנו קצת שאנשים מניחים המון כסף ושטרות על פסלי הבודהה, קצת נוגד את הרעיון הבודיהיסטי ומכער את המקדש. לבסוף הגענו לחדר תפילה שמתאר איזו בודהה שייכלת לאיזו שנה עפ״י השנים הסיניות. גילינו מהי הבודהה של כל אחד (שלי הייתה הבודהה של התבונה והחוכמה). משם ירדנו בחזרה לעיר ועשינו נסיעה קצרה מחוץ לה באזור כפרי מסביב לאגם יפה. המוני סוסים ובתי כפר קטנים היו פזורים באזור הירוק והשטוח יחסית. חזרנו לעיר והגענו למלון שלנו. מלון שמוקם בלב העיר העתיקה והגישה אליו הייתה רק ברגל. מהחדר שלי ושל אלון נגלה נוף משוגע של גגות העיר, מקדש בודהיסטי וגלגל התפילה הענק של העיר (הגלגל הגדול בעולם). בערב יצאנו לבלות ולאכול בין סמטאותיה הקטנות של העיר העתיקה. צפינו בריקודי עם (הפעם כאלו שהיו על רמה) ואמא אפילו ניסתה להצטרף. הלכנו הלוך וחזור בין רחובות העיר המקושטים והיפים. בתי עץ מגולפים וחנויות עמוסות בסחורות מכל הסוגים. אכלנו במסעדה טיבטית אוכל מקומי וחזרנו אל המלון שלנו למשחק קלפים סוער.
למחרת בבוקר הספקנו לעשות עוד טיול קטן בעיר העתיקה של שאנגרי לה. עלינו ברגל למקדש הבודיהיסטי הקטן, וסובבנו את גלגל התפילה. גלגל התפילה הגדול בעולם, כחמישים מטר גבוהו והוא מלא בחפצי קדושה וכתבים. אדם אחד ממש לא מספיק בכדי לסובב אותו, נדרשים כעשרים. הגלגל ממוקם על ראש הר גבוה ולכן הנוף ממנו של העיר נהדר. ירדנו מהמקדש ובדרך לאוטו נתקלנו בזן מיוחד ומקומי של כלבים גדולים מאוד שהובאו לתצוגה בכיכר המרכזית. עלינו לאוטו ויצאנו לנסיעה הארוכה דרומה אל העיר שאסי. הנסיעה ארכה כארבע שעות, במהלכה שבנו דרך ערוץ דילוג הנמר וליג׳אנג. הגענו ישירות למלון בשאסי שהיה הפתעה נחמדה מאוד. מלון מהודר מאוד שנמצא בבניין סיני עתיק. העיצוב של המלון, עם החצרות הפנימיים, השערים ולוחות העץ המגולפים נתן הרגשה שאנחנו נמצאים בתוך סרט. יצאנו אל העיר והשכרנו אופניים לכולם. טיילנו לנו במשך שעתיים בין שדות האורז והחמניות שמחוץ לעיר. אחת החוויות הכיפיות בטיול. לראות את המקומיים והכפריים האותנטיים. חיי כפר פשוטים ויפים. מידי פעם נכנסנו לעננת ברחשים מעצבנים. לא כיף כשהם נכנסים לעיניים ולפה. בסוף הרכיבה אפילו התחיל לרדת עלינו גשם, אחרי שחששנו ממנו לאורך כל הרכיבה. אכלנו ארוחת ערב במסעדה מקומית וחזרנו למלון מרוצים מהיום הנהדר לעוד ערב של משחק קלפים.