קורדובה, סביבתה והעיירה הגרמנית

Posted on January 24, 2020January 24, 2020by admin

הגעתי לקורדובה, העיר השנייה בגודלה בארגנטינה. עיר חשובה ומטופחת מאוד. ההוסטל שאותו הזמנתי לא היה יכול לשכן אותי כרגע, כל המיטות היו תפוסות. המיטה שלי תתפנה רק אחרי הצהריים. נאלצתי לפרוק בסלון את כל הציוד ולצאת להסתובב בעיר. הסתובבתי בין הרחובות היפים שביניהם זורם נחל ציורי במיוחד. הגעתי לכיכר המרכזית של העיר ולמקום ממנו מתחיל סיור ההליכה החינמי של העיר. כיכר הנקראת סן מרטין על שם הגנרל ששיחרר את ארגנטינה מידי הספרדים, שעל שמו נקראות אוב הכיכרות המרכזיים בארגנטינה. בעודי יושב ומחכה שהסיור יתחיל מגיעים לעברי אורי ואיה שטיילו איתי בהוארז שבפרו. חיבוקים והתרגשות. מסתבר שאורי ואיה מתנדבים כבר שבוע בהוסטל כאן בקורדובה והחליטו באופן ספונטני להצטרף לסיור ההליכה החינמי של היום. מדהים. ביקרנו בקתדרלה המרכזית והיפה של העיר וראינו את האצבע של קדוש נוצרי אשר שמורה שם מאחורי זכוכית. את זאת אי אפשר לשתות בוויסקי. הלכנו אל מתקן מעצר במרכז העיר ששימש את משטר החונטה לבידוד ועינוי עצורים בשנות השבעים והשמונים. מקום מזעזע. עד עכשיו חרוטים שמות וכתובות על קירות התאים שבהם הוחזקו העצורים ש״חונכו מחדש״. המשכנו למקומות משמחים יותר, ביקרנו בבית הממשל הישן ששימש את הספרדים, טעמנו אלפחורס ממפעל אלפחורס ועברנו בעיר תחתית ארכיאולוגית שהתגלתה במקרה במרכז קורדובה. על הדרך עברנו ברחובות הצפופים והיפים של קורדובה וראינו את הבניין הדק ביותר בדרום אמריקה, שלושה מטרים רוחבו. סיור נחמד ביותר שבסופו סיימנו במסעדה תיירותית מיותרת. חזרתי אל החדר בהוסטל שהפעם כבר היה מוכן. ההליכה בחום המטורף של קורדובה מתישה מאוד. כ-35 מעלות עם לחות גבוהה. אחרי הצהריים הלכתי לבקר את איה ואורי בהוסטל שלהם ומשם המשכתי לטיול בפארק העירוני הגדול של קורדובה. הרבה פחות מרשים ויפה מזה של טוקומאן. בתוך הפארק נמצאת בריכת שחייה ציבורית עצומה שמשמשת את תושבי העיר בימים החמים כמו זה. הבריכה הייתה עמוסה לעייפה. האנשים המשוגעים של קורדובה התאמנו ורצו בפארק למרות החום המטורף, לא בריאים בנפשם. כשחזרתי להוסטל מאוד הופתעתי לגלות בחדרי את פיונה האירית ומרטין השוודי שהיו איתי בבוקר בסיור ההליכה החינמי. מסתבר שלא רק שאנחנו באותו הוסטל אלא גם באותו חדר. לא ממש דיברנו במהלך הסיור, אך כרגע היה לנו זמן להכיר כמו שצריך ולהתחבר. בתוך כמה דקות כבר גילינו שיש לנו את אותן תוכניות והחלטנו לשכור ביחד רכב ביום שלמחרת. בערב יצאנו כולנו ונפגשנו שוב עם אורי ואיה במסעדה ואז בפאב מקומי. בקורדובה בשונה מטוקומאן האווירה הייתה חיה במיוחד. כמויות עצומות של אנשים פקדו את המסעדות והפאבים הרבים שבעיר. נפרדנו מאורי ואיה וחזרנו אל ההוסטל שלנו. הייתה לנו רק בעיה אחת, נותרנו נעולים מחוץ להוסטל. דפקנו וצלצלנו במשך דקות ארוכות והתחלנו לחשוב על פתרונות יצירתיים כיצד להיכנס עד שלבסוף הדלת נפתחה עבורינו. מזל.
מרטין ואני התחלנו את הבוקר מוקדם והלכנו לבדוק סוכנויות השכרת רכבים. כבר לאחר כשעה יצאנו מרוצים עם רכב שברולט קלאסיק דרום אמריקאי. אספנו את פיונה מההוסטל והתחלנו בנסיעה החוצה מהעיר אל התחנה הראשונה, ביתו של צ׳ה גווארה, שגדל בכפר אלטה גרסיה שמחוץ לקורדובה. קורדובה נמצאת בתוך עמק רחב ידיים וירוק להפליא. המון שדות, פרות וחקלאות באזור. ביתו של צ׳ה גווארה הפך כיום למוזיאון. הסתובבנו בין חדריו השונים שסיפרו את סיפור חייו. מילד שגדל בשדות ארגנטינה, ללימודי הרפואה שלו, ההתעניינות בפילוסופיה, מסעותיו על האופנוע ברחבי אמריקה והמהפכה שהוביל בקובה. למרבה הצער המוזיאון היה מאכזב למדי וממש לא הציג בצורה טובה את הסיפור. המשכנו לעצירתנו הבאה, הכפר הגרמני וייה חנראל בלגראנו. כפר שאליו הגיעו מהגרים רבים מגרמניה אשר בנו ועיצבו אותו כמו כפר בווארי אמיתי. בדרך לשם נכנסנו לאזור הררי יפיפה וירוק והתפתלנו על כבישים צרים בין ההרים וליד אגמים כחולים. לצד הדרך מכרו נקניקי בשר עסיסיים בדוכנים קטנים. כשנכנסו לכפר לא האמנו למראה עינינו. כאילו שעברנו בטלפורט לגרמניה. פשוט משוגע. בתים גרמנים שחציים התחתון מאבן וחלקם העליון מעץ, כנסייה פרוטסטנטית גרמנית, שלטים בגרמנית ודגלי גרמניה שמופיעים מידי פעם לצד דגלי ארגנטינה. בכפר הזה מתרחש פסטיבל האוקטוברפסט השלישי בגודלו בעולם! מדהים. הסתובבנו בין הבתים היפים, ספגנו את האווירה ואכלנו אוכל גרמני אמיתי לצהריים שהורכב מנקניק, כרוב חמוץ וסלט תפוחי אדמה. מרטין גם שתה בירה. סיימנו את הארוחה באפפלשטרודל עם גלידת וניל. כמו שצריך. ממש מטורף איך הצליחו ליצור את המקום הזה, הזהה לחלוטין לגרמניה, כאן במרכז ארגנטינה. לאחר מכן הגיע תורי לנהוג. המשכנו בדרכינו אל שמורת טבע קטנה ״לה קאסקאדה״. נאלצנו לנהוג עם השברולט המסכנה בדרכי עפר לא סימפתיות וללכת כשלושה ק״מ ברגל עד שהגענו אל המפל. זרזיף מים קרים שנוחת לתוך בריכה צלולה באמצע היערות הירוקים והיפים. מקום שמאוד מאוד מזכיר את אזור הגליל העליון והמערבי בארץ בתקופת החורף. אותה צמחיה ואותן תצורות של ההרים. ממש הרגשה מוכרת פתאום. הגיוני מאוד, שכן מדובר באותם קווי רוחב רק נגדיים לישראל. המים בבריכה היו קרים אך מרטין ואני החלטנו להיכנס בכל מקרה בתחתונים. סבל עד שמתרגלים למים ופתאום הכל טוב. הזמן עוצר, רעש המים מאחוריך ושקט של טבע עמוק מכל הצדדים. איזה כיף! ישבנו, דיברנו וצחקנו במים על פיונה שמפחדת להיכנס עד שבשלב מסוים התחיל להיות קר מאוד ונאלצנו לצאת. לבשנו את המכנסיים והלכנו קומנדו אל הרכב. משום שהתעכבנו בשמורה הבנו שנגיע להחזיר את הרכב באיחור, אופס. דיברנו עם חברת הרכבים וסידרנו את הסיפור. נהגתי בחזרה לקורדובה, החושך כבר ירד והנהיגה בתוך עיר גדולה אף פעם לא פשוטה. עם זאת, בזכות כישורי הנהיגה שלי הצלחנו להגיע בשלום ולהחזיר את הרכב. חזרנו אל ההוסטל ולקחנו את חפצינו אל הטרמינל לקראת נסיעת הלילה שמחכה לנו אל התחנה הבאה במסע, בירת היין, העיר מנדוזה.