היומיים האחרונים התמקדו בדבר אחד חשוב- מכירת הרכב. הדבר האחרון שאני צריך הוא להיתקע עם רכב בארה״ב, ללא יכולת לעשות עימו כלום. ביום הראשון הלכתי אל הדילר הרשמי של הונדה וקיבלתי הצעה על הרכב, לחברת קארמקס הגדולה ולדילר קטן ומקומי. משלושתם קיבלתי את אותה ההבנה, עדיף לי למכור למישהו פרטי. מכירה לדילר משמעותה מכירה בגרושים. יפתח עזר לי לפרסם את הרכב בכל מקום ואני כתבתי פוסט מכירה בקבוצת הפייסבוק של הישראלים בסיאטל. הייתי מאוד מיואש מהמצב ובערב החלטתי להתעודד וללכת לראות את הסרט החדש של טרנטינו “וונס אפון אטיים אין הוליווד”. הגעתי לקולנוע ורגע לפני שקניתי כרטיסים קיבלתי טלפון משלושה חברה ישראלים, דוקטורנטים שעובדים בפייסבוק ונשלחו לכאן לחמישה חודשים. ויתרתי על הסרט ונסעתי אליהם, הם עשו נסיעת מבחן והתלהבו. חזרתי לבית ברנטון מעודד שאולי כן אצליח למכור ובלילה לא ויתרתי והלכתי אל הסרט בכל מקרה. סרט מעולה אבל ממש לא טרנטינו טיפוסי.
ביום שלמחרת לקחתי את הרכב אל עוד מתעניין שרצה לקנות את הרכב. לא הסכמתי לסכום שהוא הציע. קצת לאחר מכן הישראלים הודיעו שהם מעוניינים לקנות. השגתי קונה, איזו התרגשות! הלכנו למשרד הרישוי וסגרנו את הסיפור כבר באותו אחר צהריים. מכרתי אותו ב-2500 דולר. 450 דולר פחות ממה שקניתי ו-1100 פחות אם מחשיבים את עמלות הקנייה והעברת הבעלות. ממש לא נורא לרכב ששימש אותי חודשיים וחצי, לקח אותי כל הדרך לאלסקה, מרכז ארה״ב ובחזרה ושימש כבית שלי בחודשיים האחרונים. פתאום מצאתי את עצמי עם זמן פנוי. החלטתי לנצל אותו ולקפוץ לביקור קצר בסיאטל בה עוד לא הייתי בכלל בטיול. ביזיון, איך יכול להיות שאני ליד העיר כל כך הרבה ימים ובכלל לא אבקר בה. יפתח הקפיץ אותי לתחנת אוטובוס ונסעתי למרכז סיאטל. טיילתי לי לאורך הנמל, ליד הגלגל הענק, בשוק פייקס פלייס המפורסם, בסטארבאקס הראשון ובפארק סיאטל בו נמצא מגדל הספייס נידל וכל המוזיאונים. סיאטל היא עיר נחמדה מאוד, קצת הזכירה לי את תל אביב. בניינים גבוהים על קו המים והמון צעירים ברחובות. מוזיאון המוזיקה המפורסם כבר היה סגור ולא הייתי יכול להיכנס, אך התרשמתי מהבניין המיוחד מבחוץ. במקרה היה באזור פסטיבל מוסיקה שבו ניגנו להקות מקומיות והמוני אנשים התקבצו על הדשא לשמוע אותם. חזרתי למרכז העיר בנסיעה קצרה עם המונורייל – רכבת שנוסעת על מסילה שנבנתה כעשרה מטר מעל רחובות העיר. לבסוף עליתי על אוטובוס בחזרה לבלוויו ומשם יפתח אסף אותי הביתה. הספק מאוד יפה של העיר בכמה שעות, סימון וי רציני. הביקור הזה מסמן את האטרקציה האחרונה שלי בארה״ב, מחר הטיסה לסין. בערב הראתי ליפתח, בלהה והילדים תמונות מהטיול וסיפורים.
הבוקר של הטיסה הוא קשה. מאוד עצוב לי לעזוב את ארה״ב, הזמן פה היה התקופה הטובה בחיי. חוץ מזה, שכמובן שדחיתי את כל האריזות לבוקר, גם דבר לא כיף במיוחד. במשך שעות נאבקתי בתיקים אך לבסוף הצלחתי לארוז הכל. נפרדתי מבלהה ויפתח שהקפיץ אותי לשדה התעופה והתחלתי את הדרך לסין. התיק שלי היה באוברוויט והייתי חייב להוציא ממנו דברים באמצע שדה התעופה. חוויה כיפית במיוחד. לבסוף עברתי את כל הבידוקים ועליתי למטוס. התחנה הבאה, ביג׳ינג!
סיאטל, הפרידה מהאוטו :( ומארה”ב
14,657 Replies to “סיאטל, הפרידה מהאוטו :( ומארה”ב”