איקיטוס והאמזונס הפרואני – חלק א

Posted on October 25, 2019October 25, 2019by admin

החלטנו מראש שאנחנו רוצים לצאת לטיול של כמה ימים בג׳ונגל. כבר בערב הקודם הספקנו לדבר עם וולטר, מדריך שההוסטל עובד איתו שהיה נראה לנו נוכל רציני. על כן למחרת קבענו פגישה עם אנדראס, מדריך מקומי סביב גיל 60 שעשה לנו רושם טוב בהרבה. החלטנו לסגור איתו ולקבוע לצאת ביום שלמחרת לארבעה ימים. עד ליציאה לג׳ונגל נותר כיום באיקיטוס. עמית החליט להעביר את היום באיזי, להישאר באיקיטוס, למצוא מכבסה וכו׳, בעוד שקד ואני החלטנו לטייל למקום מיוחד בשם אי הקופים. עלינו על טוקטוק ונסענו לרציף מאולתר, שהירידה אליו היא דרך מדרגות עץ מתפרקות ומפחידות. מסביבינו שכונות עוני אמיתיות, בתי עץ עלובים, זרם של ביוב פורץ החוצה בדרכו לנהר והמון זבל שצף על המים. מקום אידאלי. מצאנו את הסירה שתיקח אותנו לאי הקופים. שאלנו מתי הסירה צפויה לצאת יוצאת ונעננו שכאשר היא תתמלא. פייר אינף, התיישבנו בסירה וחיכינו. רק כאשר הסירה הייתה מלאה באמת עד אפס מקום, כולל אדם שישב על הגג ורוכלות שעברו בין האנשים, ניסו לגרד כמה גרושים ומרחו עלינו את הסחורה שלהן בדרך, הסירה יצאה. הסירה עצרה בדרך בבקתה באמצע שומקום והביאה לה חבילה. משלוח מאמזון במלוא מובן המילה. לאחר כחצי שעה של שייט צפוף הגענו לאי הקופים. ירדנו בלי הרבה מושג לאן הגענו אך התחלנו ללכת בשביל. הגענו למעין מקלט מיוחד לקופים ולחיות בר אחרות, בו הן מסתובבות חופשיות ולומדות לאט לאט כיצד להתנהג בטבע. רוב החיות שימשו כחיות מחמד ונתרמו/נלקחו מבעליהם או מהשוק בו מכרו אותן. קיבלנו סיור והסבר מאמריקאי שמתנדב באי. מיד שני קופים עלו עליו, התיישבו על כתפיו ואחזו בשיערו הארוך. הקופים, ובעיקר הקופים הצמריים (וולי) מאוד ידידותיים ושובבים. הם אוהבים לטפס עליך, לשחק ולריב אחד עם השני כמו ילדים מפגרים. זאת אחת הסיבות המרכזיות שאנשים אוהבים להחזיק אותם כחיות מחמד. הסתובבנו במקום כשעתיים, ראינו את מיני הקופים השונים, שיחקנו איתם וחזינו בהאכלה ובהתנפלות הקופים על הבננות והפירות. חזרנו בדרך אל הסירה ומכאן שטנו בקאנו קטן עד לכפר אינדיאנה שממוקם ליד אי הקופים. מכאן עלינו על ספיד בווט שיחזיר אותנו לאיקיטוס. כבר לא נשארו מקומות ולכן אני ישבתי בספסל בירכתיים ליד פרואני ושקד קיבל מין כסא מאולתר ממש ליד המנועים. המנועים לא פעלו כמו שצריך ובכל עצירה עננת עשן מטורפת נחה לה על שקד ועליי. באחד מניסיונות התיקון, איש הצוות שכח דלי מים מלא ליד המצברים. הוא הודה מאוד לשקד שהסב את תשומת ליבו לטמטום ושפך את המים לנהר. לאיפה לעזאזל הגענו?
כשחזרנו לאיקיטוס נפגשנו עם עמית, עשינו קניות לקראת המסע לג׳ונגלים ויצאנו לאכול ערב נרגשים לקראת הימים הצפויים לנו.
התעוררנו מוקדם, הורדנו את התיקים הגדולים לשמירה בהוסטל ויצאנו לדרך. אנדראס קיבל את פנינו בחיוך רחב. הצטרפו אלינו למסע עוד זוג ישראלים בשנות העשרים המאוחרות לחייהם. נסענו כשעה וחצי עד לעיירה נאוטה, בה אכלנו ארוחת בוקר מקומית: עוף, אורז, בננה מטוגנת ועדשים. ארוחת בוקר סטנדרטית. משם עלינו על סירת קאנו גדולה שלקחה אותנו במורד הנהר. מרבית שעות היום התבזבזו על ההגעה אל הלודג׳ של אנדראס שממוקם באמצע שומקום. בדרך עצרנו לראות דולפינים, שלאכזבתנו לא היו ורודים ולא קפצו קרוב אלינו. המשכנו לשוט במשך מספר שעות, בהן יצאנו מהנהר המרכזי והמשכנו במעלה נחל קטן שממש הכניס אותנו ללב הג׳ונגל. לצידו היו כמה לודג׳ים תיירותיים וכפר מקומי, אבל משלב מסוים הכל הפסיק. מכאן ואילך אין אף אדם, רק אנחנו. המשכנו לשוט עוד מספר דקות עד שהגענו אל הלודג׳ שלנו. מקום מוזר ביותר. שלוש או ארבע בקתות עץ גדולות שמחוברות ביניהן בגשרי עץ ענקיים וארוכים. מאוד מזכיר מחנה קיץ בצופים. מיד כשהגענו יצאנו לסיור ערב בג׳ונגל. כבר ירדה השמש ונהיה חושך מוחלט. רק אור הירח הגיח בין העצים הגבוהים. כשיורדת החשכה מתחיל הקונצרט של הג׳ונגל. לא יאומן כמה קולות, קריאות ויללות של בעלי חיים, כאשר העוצמות שלהן הן הדבר המטורף באמת. מרגיש כאילו הכל מטר ממך. הלכנו עם פנסים ומצ׳טות. אנדראס הוביל אותנו בין העצים, הראה לנו טרנטולות על העצים וחיפש בשבילנו אנקונדה באחת הביצות. נעקצנו בלי סוף וקיבלנו מושג ראשוני לגבי איך זה ללכת בג׳ונגל. לאחר כשעה וחצי חזרנו אל הבקתה, אכלנו ערב ומיד יצאנו בקאנו לשייט על הנחל. חיפשנו קיימנים (סוג של תניני אמזונס) עם פנסים חזקים אך לשווא. אנדראס סיפר לנו שבימים עם ירח מלא (כמו באותו יום) הקיימנים מסתתרים ומאוד קשה לראותם. חזרנו אל הבקתה והפעם הלכנו אל חדר השינה שלנו. בקתה נוספת ובה שלוש מיטות שמעל כל אחת כילת יתושים גדולה. גם שירותים ומקלחת ממי הנהר היו שם. יוקרתי. התקלחנו במי הנהר הקרירים והלכנו לישון מותשים.
למחרת התעוררנו לפני הזריחה. התארגנו בזריזות לקראת שייט בקאנו לרקע הזריחה. זוג הישראלים הנוסף לא התעוררו וגרמו לנו להתעכב ביציאה. שטנו כחצי שעה לנקודה בנחל ממנה השמיים פתוחים אך לרוע מזלנו היו עננים. בדרך חזרה לבקתה אנדראס הצליח לזהות עצלן על אחד העצים. איך לעזאזל הוא זיהה אותו? גם כשבהינו בעץ עם משקפת דקות ארוכות לקח לנו זמן רב עד שהבחנו בו. נקודה שחורה לבנה שתלויה אי שם גבוה על העץ ויורדת למטה פעמיים בשבוע לעשות את צרכיה. חזרנו לבקתה ומיד יצאנו להליכה נוספת בג׳ונגל. הפעם לכיוון דרום. ההרגשה שונה לחלוטין כשהולכים באור. פתאום מקבלים את הפרופורציות האמיתיות של היער. הכל ירוק בוהק, עצים גבוהים וצפופים שעושים צל ובקושי מאפשרים לשמש לחדור ומגוון פיטריות ופרחים במגוון צבעים מהפנטים. אנדראס נכשל בניסיון נוסף לאתר אנקונדה וחזרנו אל הבקתה. זוג הישראלים יצאו רק ליומיים, לכן כרגע התפצלנו, אנדראס יצא עם הזוג בחזרה לנאוטה ואנחנו נותרנו עם עוזרו, חורחה, שלקח אותנו לדוג. יצאנו בקאנו הקטן עם חכות מאולתרות מענפי עץ. ניסינו לתפוס פיראנות. השתמשנו כפיתיון בעור של עוף מהצהריים וקיווינו לטוב. הצלחתי לדוג שלוש פיראנות ושפמנון, בעוד שעמית ושקד לא הצליחו כלל. פיצוי הולם לדיג הכושל באלסקה. שתי הפיראנות הראשונות שדגתי היו קטנטנות ולכן לא היה טעם לשמור אותן והן הוחזרו למים, בעוד השלישית שימשה כפיתיונות להמשך הדיג. לא הפריע לפיראנות לאכול את חבר שלהן. חורחה המקצוען הצליח לתפוס גם פיראנות בעצמו וגרם לזה להיראות קל כל כך. חזרנו לבקתה עייפים ומרוצים והעברנו את אחר הצהריים במנוחה לקולות הג׳ונגל. בערב יצאנו לעוד ניסיון ציד קיימנים, ששוב סוכל בשל האור החזק מהירח. היינו מאוכזבים מאוד אך התנחמנו בעובדה שלמחרת תוכנן שנצא ליום שלם להרפתקה ולקמפינג בלב הג׳ונגל.