קוסקו, העמק הקדוש והר הצבעים

Posted on November 29, 2019November 29, 2019by admin

התעוררתי מוקדם בהוסטל והספקתי ללכת ולעשות מקלחת טובה. חיכיתי לקרלה וג׳ולייט שהתעוררו מאוחר יותר ויצאנו אל שוק סן פדרו לאכול ארוחת בוקר. זהו השוק המרכזי של קוסקו, הנמצא בעיר העתיקה ובסמוך לכיכר סן פרנסיסקו. שוק מקורה וענק שבו באמת אפשר למצוא הכל, ובעיקר בגדים ובדים צבעוניים מצמר אלפקה. הלכנו למדור ארוחות הבוקר ונהנינו מסנדוויצ׳ים טובים. היה עליי לגשת אל הקונסוליה הבוליביאנית בכדי לקחת את הויזה שכן כידוע היא נסגרת מוקדם. נפרדנו לבינתיים ועליתי על המיניבוס לקונסוליה. כשנכנסתי אחד מעובדי הקונסוליה הודיע לי שעליי לחכות כשעתיים עד שהקונסול יחזור. לשמחתי, הוא לא ממש היה מעודכן ובתוך דקות הקונסול ירד במדרגות ממשרדו וקיבל אותי בנעימים. הקונסול הורה לי לשלם 30 דולר על הויזה, ניגשתי לבנק הקרוב, שילמתי וקיבלתי את הויזה. תוך ארבעים וחמש דקות סיימתי עם הסיפור. הרגשה מדהימה להיות עם הויזה ביד לאחר ההצלחה במשימה. אכלתי צהריים וחזרתי אל ההוסטל, להיפגש שוב עם קרלה וג׳ולייט. החלטנו ללכת ולבקר באתר סקסאיהומאן, מצודה מרשימה מתקופת האינקה החולשת על הגבעה גבוה מעל העיר. ירד גשם שהקשה על העמידה ברחוב והניסיון לתפוס מונית, אך לבסוף הצלחנו. נסענו במעלה ההר ונכנסנו לאתר. הנוף הנגלה למולנו של העיר מאוד יפה, בעיקר לקראת השקיעה. הסתובבנו כשעה בין העתיקות והאבנים שגם כאן נותרו שמורות יחסית ובעלות סגנון בנייה אינקאי ברור. משם יצאנו לעוד הליכה קצרה אל פסל ישו הלבן שמשקיף אל העיר, וממנו ירדנו במדרגות בין השכונות השונות של העיר ושכונת סאן בלאס האומנותית בחזרה אל ההוסטל. בדרך הזמנתי את שני הסיורים שרציתי לעשות ליומיים הקרובים, אל העמק הקדוש והר הצבעים. אכלנו ארוחת ערב וחזרנו אל ההוסטל, היה עליי לקום מוקדם למחרת. הבוקר הגיע במהרה, יצאתי בחמש מהמיטה וחיכיתי למיניבוס שכרגיל איחר. יצאתי לסיור בעמק הקדוש, אזור שלם הסובב את קוסקו שהיה מאוד מרכזי בתקופת האינקה. תחילה נסענו אל היישוב צ׳ינצ׳רו, שבו הדגימו לנו כיצד הופכים את צמר האלפקה לבדים ובגדים. כיצד קולעים אותו לסיבים, צובעים אותו ורוקמים אותו. לאחר מכן יצאנו לסיבוב הליכה בעיר העתיקה של צ׳ינצ׳רו. המיוחד הוא שקירות הבתים הם עדיין הקירות המקוריים מתקופת האינקה, שעליהם בנו מחומרים ״מודרניים״ את הבתים. מעין בנייה חצי חצי – מסטיזו. משם נסענו לאתר הבא, טרסות מוראי. טרסות מרהיבות שנבנו בצורה של עיגולים מושלמים האחד בתוך השני. הטרסות היו מקום שבו האינקה ביצעו ניסויים בחקלאות וגידולי זנים חדשים. העיגולים יצרו בעצם מקום נמוך, בועת קור, כך שככל שהטרסה יותר נמוכה, כך היא יותר קרה, לעיתים עד הבדל של מעלה בין טרסה לטרסה. מאוד מיוחד ומרשים. משם נסענו אל בריכות המלח המפורסמות ״מאראס״. מעיין עם מים מלוחים המכילים מינרלים רבים יוצא באופן טבעי מההר. הפרואנים בנו אלפי בריכות רדודות שאליהן המים זורמים ומתאדים, וכך הם מצליחים להפריד את המלח והמינרלים מהמים. מחזה לא אמיתי. אלפי בריכות לבנות שפשוט נפרסות עד קצה הראייה בעמק הירוק והיפה. הנוף הייחודי מושך אליו אלפי תיירים וממסחר מאוד את המקום. ישנם עשרות דוכנים שם שבהם אפשר לקנות מוצרים שונים עם המלח מהמקום, משוקולד ועד קרמים לגוף. משם המשכנו לארוחת צהריים שמאוד הפתיעה לטובה, בופה ענק וטעים. אחת מארוחות הצהריים הטובות בטיול. משם מיד המשכנו אל האתר אולנטאיטמבו, שגם הוא עיר עתיקה ומרשימה של האינקה. עיר הבנויה על צלע הר שהיוותה מקום קדוש בעבר. על ההר ממול פיסלו בני האינקה שני פרצופי ענק, ממש כמו ראשמור. משם המשכנו לנקודה האחרונה ליום זה, היישוב פיסאק. המקום היפה ביותר ביום זה. יישוב אינקאי הממוקם על פסגת הר וממנו נשקף נוף של 360 מעלות. בהר שמולו ישנן מאות מערות קטנות, שהן בעצם אתר הקבורה האינקאי הגדול ביותר שאותר, עם למעלה מ-3000 קברים. טיפסנו במעלה מדרגות העיר ועברנו בין המבנים השונים ששרדו. היישוב מוקף בטרסות עתיקות שנשמרו במצב מצוין והופכות את הנוף לאף יותר מרשים. בדרך חזרה לקוסקו עצרו לנו בחנות כסף בכדי לעשות לנו תרגיל תיירים. כשהגעתי לקוסקו נפגשתי עם קרלה וג׳ולייט ויצאנו לאכול סביצ׳ה אמיתי ומקומי בשכונת סאן בלאס היפה. לאחר שחזרנו להוסטל התארגנו ויצאנו למסיבה משוגעת במועדון בכיכר המרכזית. נשארנו בו עד מאוחר מאוד, כאשר למחרת היה עליי לקום מוקדם שוב לטובת הסיור להר הצבעים.
גירדתי את עצמי בקושי מהמיטה ויצאתי לחכות להסעה בחמש בבוקר. כמובן שגם הפעם היא איחרה. נסענו במשך כשלוש שעות, אותן חרפתי היטב עד לכפרון קטן בו אכלנו ארוחת בוקר. משם המשכנו עוד כשעה וחצי בדרכי עפר מפותלות במעלה ההר לכיוון רכס אזנגטה. המיניבוס עצר בתחילת שביל ההליכה אל הר הצבעים. מסלול לא ארוך שעולה כ-400 מטר ומגיע להר הצבעים שנמצא קצת מעל 5000 מטר. הר הצבעים התגלה רק לאחרונה מאחר והיה קבור מתחת לקרחון כל השנים הללו. בדרך כלל לאנשים לוקח כשעה ורבע להגיע לתצפית, אני עשיתי זאת בארבעים דקות. שוב הכושר שלי מוכיח את עצמו היטב. מאות אנשים מטפסים את המסלול ומתקשים בדרך בעוד אני שמתי אוזניות, שמעתי מוסיקה והשארתי את כולם באבק. ישבתי וחיכיתי לשאר הקבוצה במשך כשעה עד שלבסוף כולם הגיעו. בשעות הבוקר המקום היה מושלג לחלוטין, כולל שלג שכיסה חלקים מהר הצבעים, אך ככל שעבר הזמן השלג נמס והותיר את הסלעים הצבעוניים מאחוריו. באמת מקום מאוד יפה ומיוחד. שלל צבעים הפזורים כמו קשת על ההר. בחיים לא ראיתי דבר כזה. גם ההרים מסביב בעלי גוונים יפים, בהם האדום שולט. לאחר כשלוש שעות על ההר חזרנו את המיניבוס, עצרנו לצהריים באותה מסעדה בה אכלנו בבוקר וכמו כן לתצפית על אגם נוסף וחשוב מאוד שאף נמצא בסמל הפרואני. לבסוף הגענו בחזרה לקוסקו. חזרתי להוסטל ופגשתי שוב עם קרלה וג׳ולייט. הלילה ניקח אוטובוס לילה משותף אל אריקיפה. עד שהגיעה שעת האוטובוס שיחקנו ביליארד ואכלנו צ’יפס בבר המלון. אחלה מקום. עלינו על מונית, נסענו לטרמינל המרכזי ועלינו על האוטובוס שלנו. רק 10 שעות נסיעה לפנינו שבסופן נגיע לעיר השנייה בגודלה בפרו, אריקיפה.