פונטה ארנאס

נחתתי בשדה התעופה הקטן של פונטה ארנאס. וואו איזה שינוי אווירה. כבר מהמטוס אפשר לראות שהגעתי לעולם אחר. ירוק שונה, עננים, הרבה רוח ופיורדים. הגעתי בחזרה לקווי הרוחב האהובים שלי. הטרמינל היה היעיל ביותר שראיתי בחיי ותוך שתי דקות מהירידה מהמטוס כבר היינו בחוץ עם המזוודות. חלקתי מונית עם זוג גרמנים למרכז העיר. הייתי מעט אבוד. לא הזמנתי הוסטל מראש ולא ממש היה לי מושג מה קורה מסביבי. היה מוקדם בבוקר ביום הכריסמס, כך שהכל גם היה סגור. במזל הצלחתי למצוא ווייפיי ציבורי בכיכר המרכזית ולאתר הוסטל סביר במרחק הליכה. העיר שונה בתכלית מסנטיאגו. עיירה קטנה, יפה ומאוד שקטה ורגועה, בהשוואה לכרך העמוס והצפוף בסנטיאגו. לאחר החום הרב שחוויתי בכל הימים האחרונים היה מאוד כיף פתאום ללבוש שוב את המעיל ולהרגיש רוח קרה. התמקמתי בהוסטל והרשיתי לעצמי להשלים מעט שעות שינה אחרי הטיסה המתישה. לראשונה בטיול הגעתי להוסטל של ישראלים. מבלי להתכוון פגשתי ישראלי ועוד אחד ועוד אחד וכך הלאה. כשמונים אחוז מהאורחים היו ישראלים. רק עכשיו קלטתי שזו בדיוק התקופה שבה הגל העולה של הישראלים נמצא בעיצומו. אוי ואבוי. עכשיו גם היה ברשותי זמן להירגע, לקרוא על המקום ולהבין מה יש לעשות כאן. החלטתי לצאת לסיור רגוע בעיר באותו יום. הסתובבתי תחילה בעיר העתיקה ובמרכז, בין הבניינים השונים. הלכתי אל בית הקברות המפורסם של העיר, שבו קבורים מגלי ארצות מפורסמים רבים. בית הקברות באופן מפתיע הפך לאחת האטרקציות המרכזיות של העיר, ובצדק. המקום מטופח להפליא, בעל שדרות רחבות של עצים מיוחדים ומכיל חלקות קברים ענקיות ומפוארות. המשכתי להסתובב בעיר, צפיתי בנמל והלכתי לאורך הפארק העירוני הגדול שבו זורם נחל יפה, פרחים רבים צבעוניים ותושבים משחקים כדורגל. איזה מקום שליו. סיימתי את היום בהליכה אל התצפית הנמצאת בנקודה הגבוהה ביותר בעיר, ממנה אפשר לראות את כל המפרץ והעיר שלאורכו. לצערי מבשלת הבירה המפורסמת ״אוסטרל״ הייתה סגורה הפעם ולא איפשרה ביקורים. בהוסטל העברתי את הערב בנעימים עם כמה ישראלים ששהו שם. במלון הצליחו להפעיל נינטנדו ישן שהתחבר לטלוויזיה, כך ששיחקנו מריו מ-1985. מטורף. ישבנו בקומזיץ כיפי בחוץ עם בעל ההוסטל החביב, שתינו פיסקו, דיברנו וצחקנו. הכרתי שם את אמה, ניו זילנדית הלומדת ועובדת בניו יורק והתחברנו מאוד.
למחרת חשבתי לצאת לשייט אל מושבת פינגווינים, אך כשהבנתי שהדבר יקר מאוד, החלטתי לדחות אותו לאושוואיה. במקום, הלכתי אל אזור הקניות העצום של העיר. בכדי לעודד את הפריפריה, ממשלת צ׳ילה הכריזה על האזור כפטור ממכס, דבר שהביא לבניית מתחמי קניות מטורפים. שלא היו מביישים את סנטיאגו או כל עיר גדולה אחרת. הצטיידתי בתיק חדש, לאחר שזה שליווה אותי כל הדרך מאלסקה נקרע סופית ובמזרון שטח. שני דברים שיעזרו לי מאוד בהמשך הדרך. לאחר מכן החלטתי לצאת לטייל בשמורת הטבע היפהפה מגלן הנמצאת קילומטרים בודדים מחוץ לפונטה ארנאס. כבר הרבה זמן שלא היה לי טבע כמו שצריך והרגשתי שאני קצת נחנק מהעיר והאינטנסיביות. הביקור בפארק וההליכה בשביל המדהים שבו בתוך היער גרמו לי להרגיש נפלא מחדש. כבר בתחילת המסלול בקבוק המים שלי נפל על הרצפה והתפוצץ. באסה. למזלי לריינג׳רית הנחמדה במקום היה בקבוק חלופי לתת לי במקומו. באמצע המסלול מגיעים לתצפית מטורפת שממנה אפשר לראות את שני צידי המפרץ ואת מיצרי מגלן הכחולים והגדולים. חזרתי לעיר באוטובוס מקומי וסיימתי את היום בסושי יקר להחריד ובבירה עם שני חברה גרמנים שפגשתי בהוסטל.
ביום שלמחרת התעוררתי מוקדם והלכתי אל טרמינל האוטובוסים. האוטובוס שהזמנתי לאושוואיה יצא כבר בשמונה בבוקר. נסיעה ארוכה ומתישה של 10 וחצי שעות. מרבית הדרך עוברת באזורים מישוריים למדי שבהן צומחת עשבייה נמוכה המשתופפת לנוכח הרוחות החזקות באזור. המוני כבשים רועות באחו ומזכירות את סקוטלנד. עברנו מאמריקה היבשתית אל האי ״ארץ האש״ במעבורת קצרה. חצינו את הגבול לארגנטינה והמשכנו עוד מספר שעות עד לעיר אושוואיה עצמה. קצת לפני העיר עצרנו בעיירה קטנה וציורית בשם ״טולחויין״ וקניתי בה אלפחורס איכותי. קצת לפני הכניסה לאושוואיה הנוף משתנה דרמטית. לפתע נכנסים להרים גבוהים ומושלגים ולאגמים יפייפיים ותכולים ביניהם. האוטובוס נאלץ לנסוע לאט במעברי ההרים ודרכים המפותלות, דבר שנתן לנו זמן רב יותר לצפות בנוף היפה. נוף שמאוד הזכיר לי את אלסקה. איזה כיף לחזור לנופים האלו.

Leave a Reply