סנטיאגו דה צ׳ילה וואלפראיסו

Posted on January 25, 2020January 25, 2020by admin

נסיעת האוטובוס עברה מהר מאוד. מעבר הגבול לצ׳ילה התרחש במתחם מטורף תת קרקעי מתחת לאחד מהרי האנדים הגבוהים. מצאתי את עצמי לפנות בוקר בסנטיאגו. בהוסטל שהזמנתי היו נחמדים מאוד אליי ופתחו לי את חדר הטלוויזיה שבו ספה נוחה ושמיכה להעביר את שעות הלילה האחרונות. למרות שלא שילמתי כלל על הלילה הזה. התרגשתי מאוד לפגוש שוב את ג׳ולייט וקרלה שהגיעו גם הן לסנטיאגו לאחר נסיעה ארוכה מברילוצ׳ה. פגשתי אותן כבר בשעות הבוקר בהוסטל שלהן, שהיה צמוד לזה שלי. ממש בקיר שמעבר. יצאנו להסתובב קצת בעיר לכיוון הכיכר המרכזית. מהר מאוד אפשר לזהות שזו עיר שעברה מהומות רציניות. הרחובות מלאים פסולת שרופה, הרמזורים ושלטי הרחוב הרוסים וחלק מתחנות המטרו סגורות לאחר שהושחתו לחלוטין. למרות זאת, העיר מתפקדת וחיה. עברנו בשוק מקומי שבו תושבים מוכרים את חפציהם האישיים מהבית, אכלנו אמפנדס מעולה והתקדמנו ברחובות היפים של סנטיאגו. זו ממש עיר מערבית ומודרנית. בניינים יפים וגבוהים, חנויות מכל הסוגים, פארקים וכמובן כנסיות וקתדרלות. עיר יותר מערבית אפילו מלימה, לא ייאמן. ממש חזרה לארה״ב. אפילו רכבת תחתית יש להם. הסתובבנו בכיכר המרכזית וראיתי את הקתדרלה הראשית מבפנים. מאוד מרשימה. לאחר מכן, התפצלנו, ג׳ולייט וקרלה הלכו לקנות כמה דברים לקראת הכריסמס ואני החלטתי להמשיך לטייל במרכז העיר. הלכתי אל המוזיאון לתרבות הפריקולומביאנית שהיה באופן מפתיע מאוד מעניין. הוא הסביר על השבטים האינדיאניים והתרבויות השונות בכל היבשת וגם במרכז אמריקה. המשכתי אל פארק סנטה לוסיה. מקום מאוד משונה. מעין סלע ענק המתנשא לגובה של מעל מאה מטר אשר בראשו יש כנסייה ותצפית. המקום נמצא בלב העיר, ממש מחזה ביזארי אך הנוף ממנו מצוין. המשכתי אל פארק סן קריסטובל. הר גבוה הנמצא ממש בצמוד לעיר אשר הפך לפארק ציבורי עצום. עליתי לפסגה בפניקולר המגניב, כחמש מאות מטרים מעל העיר. מלמעלה פתאום קולטים כמה שהעיר עצומה ונמתחת לכל רחבי העמק הענק. ממש נראה כאילו העיר ממשיכה עד אינסוף. בסנטיאגו חיים מיליוני בני אדם, שליש מאוכלוסיית צ׳ילה, כך שהדבר לא מפתיע. בפסגת ההר, מלבד תצפית, ישנו כמובן פסל של הבתולה מריה בפוזת קורקובאדו קלאסית והמוני דוכנים של רוכלים המוכרים גלידה, שתייה, צ׳ורוס ואמפנדס. המשכתי להסתובב ולקחתי את הרכבל לחלקו השני של הפארק הנמצא בהמשכו של ההר. מהרכבת ניתן היה לראות את הבניין הגבוה ביותר בסנטיאגו (שהוא גם הגבוה ביותר בחצי הכדור הדרומי – 300 מטר) ומעליו הופיעה בין העננים פסגתו המושלגת של האקונקגווה, ההר הגבוה ביותר בחצי הכדור הדרומי. תמונה יפה. ירדתי בחזרה לעיר בדרך עפר מפותלת וצרה, לא מקום טוב ללכת לבד. הייתי משוכנע שבכל רגע יקפצו עליי צ׳יליאנים בכדי לשדוד אותי. שרדתי. חזרתי להוסטל ובערב נהנתי שוב מחברתן של קרלה וג׳ולייט שהצטרפו אליי לארוחת ערב באחת המסעדות לסושי ובירה.
ביום שלמחרת החלטתי לנסוע ולבקר בעיר ואלפראיסו, העיר השנייה בגודלה בצ׳ילה, שמפורסמת ברחובותיה הצבעוניים. קרלה וג׳ולייט שמחו להצטרף אליי ואליהן הצטרף גם חואן, ונצואלי שעובד בהוסטל שלהן. חואן הכיר את הדרך היטב, לקח אותנו במטרו אל טרמינל האוטובוסים והעלה אותנו על האוטובוס הנכון. לאחר כשעה וחצי הגענו לואלפראיסו. מאוד הופתעתי מהדרך, שבה הנוף היה דומה באופן מדהים לנוף בארץ בחודשי הקיץ. בחנתי את המפה ובאמת גיליתי שאני פחות או יותר בקו הרוחב ההופכי לזה של ישראל, הגיוני. במבט ראשוני, ואלפראיסו ממש לא נראתה כמו שדמיינתי אותה, כעיירה צבעונית על ההרים למול הים. אלא כעיר גדולה, אפרורית וענייה. מתחנת האוטובוס הלכנו כעשרים דקות ברגל ועברנו בין שווקים שונים, שקצת נתנו הרגשה שחזרתי לפרו. הבלאגן שלט ברחובות ללא ספק. ואלפראיסו היא העיר שנפגעה הכי הרבה מההפגנות בצ׳ילה וממש היה ניתן לראות הריסות ברחובות. לבסוף הגענו לאזור העתיק והיפה של העיר. המקום שלשמו באתי, והאזור הזה באמת נראה כמו פנינה מיוחדת. בניינים קולוניאליסטיים שמורים להפליא שעליהם משקיפות גבעות עם בתים קטנים וצבעוניים. בעיר ישנה אוניברסיטה ענקית ולכן ישנה אווירה סטודנטיאלית וצעירה ברחובות. העיר התפרסמה וגדלה בעיקר במאה ה-19 ותחילת ה-20 כתחנת המעבר המרכזית בדרך לצפון אמריקה לאחר הקפת קייפ הורן. בניית תעלת פנמה ומלחמת העולם הראשונה פגעו מאוד בעיר שהוזנחה וקמה לתחייה מחדש רק בשנים האחרונות. לאחר שאכלנו צהריים במסעדה מקומית, החלטנו להתפצל, אני רציתי ללכת לסיור הליכה חינמי בעיר בעוד שהאחרים העדיפו ללכת לחוף. הסיור היה מצוין וסופר מקצועי. שלוש שעות שהמדריך שדבר אנגלית רהוטה לקח אותנו בין הרחובות הקטנים וסיפר את סיפורה של העיר. עלינו בפניקולר קטן וטיילנו בין שתי הגבעות המפורסמות של העיר שנראות פשוט כמו סט של סרט. בתים צבעוניים והמוני ציורי גרפיטי מדהימים בכל מקום. במקום להילחם בתופעה, העיר מעודדת אותה ומזמינה אמני גרפיטי מכל העולם לבוא ולקשט את העיר. התוצאה מרהיבה. צירי קיר עצומים, מדרגות שנראות כמו פסנתר, בניינים מחופשים ופתגמים ושורות משירים מעטרים את הרחובות. וכל זה עם בתי קפה וחנויות אמנים נחמדות. חוויה. הסיור ארך כל כך הרבה זמן שכבר לא הייתה לי ברירה אלא לחזור לטרמינל האוטובוסים ולפגוש שם את השאר. חזרנו לסנטיאגו ובערב נפגשתי שוב עם קרלה וג׳ולייט. הפעם אכלנו אראפס, מאגל ונצואלי שנראה כמו הכלאה בין פיתה לבוריטו. נחמד.
ביום שלמחרת לא היו לי תוכניות מיוחדות, די מיציתי את מרכז סנטיאגו. החלטתי ללכת ולראות סופסוף את הסרט שאני רוצה לראות כבר שבועות, פורד נגד פרארי. זו הפעם הראשונה שמצאתי קולנוע שמקרין את הסרט ולכן הייתי חייב לנצל את ההזדמנות. נסעתי במטרו אל האזור החדש של העיר ויצאתי היישר לתוך קניון משוגע. קניון ענק, יותר גדול ומודרני מכל קניון בארץ. כזה שנותן פייט לקניון המטורף שראיתי באדמונטון שבקנדה. ארבע קומות שבכל אחת לפחות מאה חנויות ועל הגג אזור אוכל עם סטקיות. לחוסר מזלי בקניון היה את הקולנוע הלא נכון, והקולנוע שלי היה כמה מאות מטרים משם. יצאתי מהקניון והלכתי ברגל, מסביבי בנייני מגורים גבוהים וסופר מודרניים. הקולנוע שלי היה מבנה עצום בגודל של קניון בפני עצמו עם עשרות אולמות. הסרט היה מצוין! לא סתם חיכיתי כל כך הרבה כדי לראות אותו. הצלחה. הערב היה ערב כריסמס. קבעתי לעשות אותו עם קרלה וג׳ולייט בהוסטל שלהן. כל אורח הכין מנה מהמדינה שלו, אני החלטתי להכין סלט ירקות ישראלי. הספקתי להדליק חנוכיה מאולתרת עם שני ישראלים שפגשתי בהוסטל שלי לפני שהלכתי לארוחת החג החגיגית. הכריסמס הראשון שלי. האוכל היה מצוין ומגוון והסלט שלי זכה להצלחה מרובה. קצת מוזר, אין שום טקסים או ברכות, ישר אוכלים. הייתי בטוח שיהיו כמה מנהגים דתיים. לאחר האוכל נפרדתי מקרלה וג׳ולייט כמו שצריך. כנראה שלא אראה אותן שוב בזמן הקרוב. לפנות בוקר כבר אמשיך לטיסה שלי לפונטה ארנאס (אף אחד לא רוצה לטוס בערב הכריסמס ולכן הטיסה הייתה זולה משמעותית). הצטלמנו ביחד ואפילו קיבלתי מהן במתנה ספר קל לתרגול ספרדית. עצוב להיפרד, ממש הפכנו לחבורה. נהג אובר אסף אותי בשתיים בלילה ולקח אותי לשדה התעופה. לאחר בידוק מאוד לא יעיל שהזכיר מדינות אחרות בדרום אמריקה עליתי למטוס. התחנה הבאה, פונטנה ארנאס שבפטגוניה!