טנה ויערות הגשם האקוודוריאנים

Posted on September 29, 2019September 29, 2019by admin

ארזתי שוב את כל הציוד שלי. שוב היה ברשותי גם התיק הגדול. עזבתי את המלון אחרי ארוחת בוקר טובה והלכתי אל התחנה המרכזית. לקחתי אוטובוס אל העיר אמבאטו ומשם אוטובוס המשך לטנה שבמעמקי הג׳ונגל האקוודורי. באוטובוס לטנה נתקלתי במכשול. שכחו להנפיק לי כרטיס ולכן הייתי צריך להסביר לפקחית בספרדית שכבר שילמתי על האוטובוס. הנסיעות לקחו זמן רב, משהו כמו שש שעות. האוטובוס נסע בדרכים צרות ומדהימות שבתחילה היו בצידי ההרים. חלפנו על פני נהרות ותהומות מטורפים ועל פני העיירה בניוס אליה אגיע אחר כך. ככל שהאוטובוס המשיך מזרחה ירדנו לאט לאט בגובה ונכנסנו ליערות הגשם של האמזונס. ירוק משוגע ועצים בגובה עשרות מטרים. לבסוף הגעתי לטנה. לא היה לי מלון מוזמן ולכן התחלתי לחפש הוסטל. זיהיתי במפה אופציה טובה, הבעיה הייתה שלא לקחתי בחשבון שמשום שאני כבר לא בהרים (עכשיו בסל הכל 510 מטרים) יהיה חום איימים. לאחר כמה מאות מטרים עם התיקים לקחתי מונית. הגעתי להוסטל אוסטריה המשפחתי והחביב. קיבלתי חדר פרטי, גדול ונוח. מיד לאחר מכן ירדתי אל העיר וניסיתי לארגן את הראפטינג למחרת. לא הצלחתי למצוא את הסוכנויות, והעובדה שהיה יום ראשון גרמה לכך שלא תהיה תשובה בטלפונים. בעל ההוסטל הנחמד דאג לי, דיבר עם הסוכנות בשבילי והביא פיסית את האיש האחראי אלי לחדר בהוסטל. סגרנו את כל הפרטים למחר ולבסוף היה לי קצת זמן ללכת לאכול ארוחת ערב ולטייל בעיירה לראשונה. עיירה הרבה יותר קטנה ורגועה מקיטו או לטקונגה. במרכזה זורם נהר גדול ושוצף ולכן גשרים רבים מחברים בין שני חלקי העיירה.
למחרת התעוררתי מוקדם והתארגנתי לראפטינג. ארזתי תיק קטן והשארתי את הדברים יקרי הערך במלון. הבחור מהסוכנות הגיע אליי למלון ולקח אותי כמה דקות הליכה אל הסוכנות עצמה. מלא התרגשות. קניתי בננות וחטיפים לבוקר והכרתי את התיירים והמדריכים שיצאו איתנו לראפטינג. נסענו כארבעים דקות למעמקי הג׳ונגל בדרכי עפר צרות והגענו למקום שילוח מסודר יחסית ליד נהר החאטוניאקו. עברנו הסבר בטיחות קפדני וארוך (באמת). ההסבר הכי מקיף שעברתי בכל ראפטינג בחיי. היו איתי בסירה שלושה צ׳כים, קנדית ודימיטרי המדריך הקופצני והמנוסה שלנו. ההכנות וההסברים היו בצדק! זה היה הראפטינג הסוער ביותר שעשיתי בחיי (למרות שהוא היה רק ברמה 3). דימיטרי הזהיר אותנו לפני כל מקטע של אשדות, ובחלק מהם הגלים הגיעו לכמה מטרים. פשוט מטורף, מלא סלעים, מערבולות וזרמים. חתרנו בקצב לפי פקודותיו של דימיטרי וכך נמנענו מהאיזורים המסוכנים. בנוסף לזה, דימיטרי אהב לעשות שטויות, לפגוע בסלעים, לגרום לסירה שלנו להסתחרר או להתמלא מים, לקפוץ למים בסלטות וכו. המים היו קרים מאוד שכן הם מגיעים מהקרחונים של קוטופאקסי. למרות זאת, נכנסנו לשחות במים במספר מקומות בהם היה בטוח לעשות כן. עצרנו ליד נחל קטן שהתמזג אל הנהר. היה מדהים לראות שהמים בנחל צלולים וחמים בהשוואה למים העכורים והקפואים של הנהר. לאחר מכן עצרנו גם בכפרון ילידי קטן ומקומי לאורך הנהר, שם חיכו לנו פירות מצוינים. המשך הנהר עד הסיום היה סוער לא פחות. אפילו ברגע מסוים, מיכאל הצ׳כי ואנוכי עפנו למים בשל אחד הגלים שהטו את הסירה בחדות על הצד. לסיכום חוויה מטורפת! וכל זה בנופי יערות הגשם המשגעים. בתחילת השייט דימיטרי החרים את הטלפון שלי מאחר שלא רצה שאתעסק איתו תוך כדי, אך דאג לצלם איתו בעצמו.
ביום שלמחרת החלטתי לצאת ולטייל במערות ג׳ומאנדי שבקרבת טנה. מערכת מערות נטיפים ענקית שבתוכה זורם נהר. עליתי על אוטובוס ונסעתי כחצי שעה. בפתח המערה נבנה פארק מים המשתמש במי הנהר היוצאים מהמערה. למרות זאת, הסיור במערה הוא האטרקציה המרכזית שמושכת למקום את רוב התיירים. נכנסתי למערה עם עוד ארבעה מטיילים ומדריך מקומי. נאסר עלינו להכניס שום דבר (אחד התיירים הצליח להגניב את הטלפון שלו). קיבלנו פנסים והתחלנו להיכנס לעומק המערה. המים שנאלצנו ללכת בהם הלכו ונהיו עמוקים יותר ויותר. בשלב כלשהו המים כל כך עמוקים שאי אפשר לעמוד ונעזרים בחבל הקשור על קיר המערה על מנת להתקדם בחשכה המוחלטת. רעשים מדהימים של מפלים, זרימת מים וטפטופי הנטיפים נשמעים בכל החלל ומועצמים בשל החשכה. ראינו קבוצות עטלפים על תקרת המערה, עכבישים וחיות מוזרות החיות שם. הנטיפים והזקיפים יפים אך לא מרשימים, במיוחד לנוכח העובדה שרובם הרוסים ושבורים. בנקודה מסוימת במערה המדריך הראה לנו נקודה בנחל הרדוד שברגע שנכנסים אליה שוקעים עד הצוואר. מאוד מפתיע. החלק היפה ביותר במסלול היה היציאה מהמערה. פתח מואר הופיע מעלינו, טיפסנו על בולדרים גדולים ויצאנו מהפתח היישר למעמקי הג׳ונגל הירוק. פשוט סרט של נשיונל ג׳אוגרפיק! הרגשתי כמו בר גרילס באותו רגע. משם המשכנו לטעימת תה מקומי שמזכיר מאוד מאטה. מאוד מר. בתוכניתי המקורית חשבתי להמשיך ישירות אל הכפר מיסאוואי אך ראיתי שכבר מאוחר והחלטתי לדחות למחר. חזרתי אל המלון וראיתי את משדרי הבחירות שבדיוק הגיעו לרגעי המדגמים וספירת הקולות. באסה שלא הייתי יכול להצביע. לאחר מכן יצאתי לאכול ולשוטט בטנה היפה שאותה לא ראיתי לעומק עדיין.
זה היה הלילה האחרון בטנה, למחרת כבר אסע לתחנה הבאה, עיירת הנופש בניוס. ארזתי את כל הציוד (כיף) והורדתי את התיק הגדול לשמירה בלובי של ההוסטל. לא וויתרתי על התוכנית של אתמול ונסעתי באוטובוס מקומי למעמקי הג׳ונגל ולכפר מיסאוואי. תכננתי לראות מטעי קקאו בעצתו של דימיטרי אך לא הצלחתי להבין היכן הם ממוקמים כשהגעתי. במקום טיילתי לאורך חוף הקופים המפורסם של המקום והצלחתי לראות רק קוף קפוצ׳ין בודד. עליתי על קאנו ושטתי כמה דקות לכפרון מקומי. כשהגעתי לשם הבנתי שזו סוג של מלכודת תיירים, על כל דבר הם לוקחים לך כסף ואין לאן לברוח. ראיתי שם גן חיות מקומי והאכלתי קוף קפוצ׳ין קטן. תוכי אמיתי של יערות הגשם נעמד על עץ לידי. היה יפה לראות את הנהר השוצף מתצפית בית העץ שנבנה שם ולשכב בערסל לצד הנהר. המקום מאוד מטופח, שמור ונקי. בתי עץ יפים עם גגות קש. לאחר כשעה עליתי בחזרה על הקאנו אל מיסאוואי ולקחתי את האוטובוס לטנה. משם עליתי על האוטובוס לבניוס, נסיעה של כשלוש שעות. הזמנתי מקום בהוסטל טוב מראש ולכן לא הייתה לי בעיה להגיע ולהתמקם בקלות. איך שמגיעים מבינים שמדובר בעיר תיירות. האווירה מאוד טובה ברחוב ויש שפע רב של חנויות מכל הסוגים. לסיכום היום הלכתי למסעדה מעולה ואכלתי המבורגר מצוין. איזה כיף!