טיסה מעל קווי נסקה והתרשמות ראשונה מקוסקו

הגעתי לנסקה בשעות הערב. השעה הייתה תשע וחצי ומיד עם הגעתי חשתי שמשהו שונה במקום הזה. מנהל המלון שהזמנתי הגיע במיוחד לטרמינל על מנת לאסוף אותי. מסתבר שהעיר ממש לא בטוחה ובטח שלא בשעות הלילה. לאחר נסיעה קצרה הגעתי למלון שאובטח בסורגים ובשומר בכניסה. למרבה ההפתעה, קיבלתי חדר מדהים, הטוב ביותר בטיול מאז סין. למחרת תכננתי לקחת טיסה במטוס קטן מעל קווי נסקה. זאת הדרך היחידה לראות אותם ולהתרשם מהם כמו שצריך. למזלי, מנהל המלון עובד עם אחת מחברות התעופה ולכן הזמנתי את הטיסה כבר אצלו במלון. הטיסה יוצאת מוקדם על הבוקר, וכבר בעשר אני צפוי להיות אחרי. עוד הייתי רעב אחרי הנסיעה אך השומר בלובי של המלון אסר עליי לצאת החוצה בשעה הזאת. הלכתי לישון רעב אך לפחות בחדר מעולה. בבוקר התארגנתי ויצאתי להסעה שחיכתה לי בחוץ. אספנו מספר תיירים נוספים מכמה מלונות ולאחר כחצי שעה הגענו לשדה התעופה. לאחר שמדדו ושקלו אותי עליתי למטוס. מטוס קטנטן לשישה אנשים, כמו אלו שטסתי בהם באלסקה. המטוס המריא בתוך רגע וללא מאמץ. היו שני טייסים, אחד שבאמת הטיס את המטוס והשני שהיה אחראי על ההסברים. קווי נסקה הם קווים ענקיים הנמתחים על מאות מטרים ברחבי המדבר ויוצרים צורות ודמויות שונות. הם נבנו ע״י תרבות נסקה לפני כאלף שנה ללא שום יכולת מצידם לראות את התוצאה הסופית. פשוט מדהים. צורות כמו קוף, קונדור, לוויתן וכו׳. בנוסף ישנם במקום אינספור משולשי ענק המצביעים לכיוונים שונים. דבר מטורף! המקום עדיין מהווה תעלומה גדולה למדע. מדוע נבנו הקווים? כיצד היו מסוגלים לבנות אותם באופן כל כך מדויק ללא צפייה מלמעלה? ישנן אפילו תיאוריות שבמקום היו חייזרים שעזרו בבניית הקווים. אחת הצורות שנבנו אף מאוד מזכירה חייזר ומכונה ״האסטרונאוט״. טסנו במעגלים מסביב לצרות השונות וחזינו בהן היטב. כמובן שהפרואנים המטומטמים היו חייבים לסלול כביש על הצורה של התנין וחצו אותה לשתיים. טיסה שממש לא מיועדת לבעלי קיבה רגישה. לאחר כארבעים דקות באוויר נחתנו בחזרה בנסקה. הוחזרתי במיניבוס למלון וכעת נותר לי יום שלם להעביר שכן האוטובוס שלי לקוסקו יוצא בתשע בערב. יצאתי להסתובב בעיר וברחובותיה, הגעתי לכיכר המרכזית ואכלתי צהריים ושטויות רבות. בשלב מסוים פשוט חזרתי למלון, ישבתי על הספה בלובי וראיתי פרקים של ״שובר שורות״ עד הערב והאוטובוס שלי. שעות מבוזבזות. לבסוף, מנהל המלון לקח אותי אל הטרמינל, הצטיידתי בארוחת ערב לנסיעה ויצאתי לדרך. נסיעה של 15 שעות עד לקוסקו. הדרך מאוד מפותלת בין ההרים הגבוהים. נהג האוטובוס בקושי הצליח לעבור את ה-50 קמ״ש ברוב חלקי הדרך אך לבסוף הגעתי לקוסקו, בירת האינקה. ביציאה מהטרמינל נהג מונית מעצבן רימה אותי ולקח ממני סכום תיירים עד להוסטל שלי. הוסטל נחמד וביתי המנוהל ע״י שתי אחיות וקרוב למרכז העיר העתיקה. ארגנתי את חפציי והתמקמתי בהוסטל. המשימה הראשונה שלי בקוסקו הייתה להשיג את הויזה לבוליביה. מאז מבצע צוק איתן, הבוליביאנים הקשו מאוד על חיי המטיילים הישראלים ודורשים מהם ויזה. הוצאת הויזה דורשת התעסקות ומילוי טפסים דרקוניים וארוכים. ישבתי ומילאתי את הטפסים באינטרנט כשלוש שעות. נורא. כעת הייתי צריך למצוא מקום להדפיס אותם. לפחות ישבתי בגג ההוסטל עם הנוף היפהפה של קוסקו. עד שהצלחתי למצוא מקום להדפיס, המדפסת לא עבדה כמו שצריך והשגרירות הבוליביאנית נסגרה. נאלצתי להמשיך עם זה למחרת. על כן, במקום להמשיך עם הויזה יצאתי אחרי הצהריים להסתובב במרכז העיר. עיר פשוט מקסימה וצבעונית. שילוב בין מבנים קולוניאליסטיים לצבעים ולתרבות הפרואנית, שבה הצבעים האדומים דומיננטיים. סמטאות קטנות מלאות בחנויות וברוכלים ברחוב ושתי כיכרות ענק (פלאזה דה ארמאס וכיכר סן פרנסיסקו) המוקפות בכנסיות, חנויות ומבנים מהודרים. חזרתי להוסטל ושם פגשתי מספר תיירות אוסטריות. יצאנו לאכול ביחד ארוחת ערב ופגשנו ישראלי נוסף בשם עודד. מסעדה יקרה ומפונפנת שבה אכלתי סנדוויץ עם סטייק אלפקה. אבל היה טעים.
למחרת יצאתי על הבוקר לסיים עם סיפור הויזה לבוליביה. הייתי חייב לסיים עם זה היום, אין ברירה. מחר כבר אצא לטרק הסלקנטאי לחמישה ימים. מצאתי חנות מחשבים והצלחתי להדפיס את כל המסמכים כמו שצריך. נסעתי לקונסוליה הבוליביאנית וציפיתי לרע ולבלאגן. למרבה הפתעתי, הבוליביאנים היו יעילים להפליא והתייחסו אליי יפה. הקונסול קרא לי אליו למשרד, עבר על כל המסמכים שלי והכריז שהכל בסדר ושעליי לחזור בעוד כמה ימים ולקבל את הויזה. לא ייאמן. הכל הלך חלק כבר בפעם הראשונה, זאת בניגוד לסיפורים רבים ששמעתי על כך שהבוליביאנים אוהבים לעשות צרות ולבקש מסמכים נוספים, בעיקר מישראלים.
חזרתי מבסוט להוסטל ואחרי הצהריים יצאתי אל קוריקנצ׳ה, מקדש השמש של קוסקו. אחד האתרים הקדושים ביותר שהיו לאינקה. הספרדים כמובן, הרסו את רובו ובנו עליו כנסייה גדולה. בפנים עדיין ניתן היה לראות את קירות האינקה המקוריים, שסוטטו בדיוק מטורף. מדויק וקרוב כל כך שלא נדרש שום חומר כדי להדביק בין האבנים וששום צמח לא מסוגל לצמוח בין החריצים שבאבנים. בערב חזרתי להוסטל וארגנתי את חפציי לקראת הטרק מחר. טרק של חמישה ימים שאמור להיות יפהפה ובסופו אגיע למאצ׳ו פיצ׳ו.

503 Service Unavailable

Service Unavailable

The server is temporarily unable to service your request due to maintenance downtime or capacity problems. Please try again later.

Additionally, a 503 Service Unavailable error was encountered while trying to use an ErrorDocument to handle the request.