הר רייניר ושמורת אולימפיק

Posted on August 22, 2019August 28, 2019by admin

היום האחרון למסע הגיע. קיפלתי את כל הציוד וארגנתי את האוהל. אחד מאלפי האמריקאים מסביב שסידרו את הציוד והכניסו בחזרה לרכב. החלטתי לא לנסוע ישירות לבית ברנטון, אלא לעשות אירוך דרך ולעבור קודם בשמורת הר רייניר. התחלתי לנסוע מערבה באזור הצחיח והמדברי של וושינגטון. בחיים לא חשבתי שאהיה במדבר בוושינגטון אחרי שראיתי את הירוק העוצמתי באזור סיאטל. חציתי את נהר הקולומביה בגשר ארוך, חלפתי על פני העיר יקימה והתחלתי להעפיל במעלה כביש צר ומתפתל שטיפס לאזור הר רייניר. זה לא יאמן, ברגע אחד כל הצהוב המדברי מתחלף יער עצי רדווד ענקיים וירוקים. כאילו שהגעת למדינה אחרת. בדרך חלפתי על פני אגמים כחולים ויפים ויערות עד. עולים ועולים עד שמגיעים לפאס ואז רואים אותו – הר רייניר. כאילו שהונחת שם מהחלל, לא קשור בכלל לנוף שסביבו. הר עצום מימדים (מעל 4000) מטר שכל חלקו העליון לבן לחלוטין משלג וקרחונים. הגדול ביותר מבין הרי הגעש המטורפים שבאזור. הנשימה נעתקת לנוכח המפלצת הזאת. המשכתי לנסוע לכיוונו ולכניסה לשמורה, ככל שהתקרבתי אליו הנוף הפך קיצוני יותר, קניונים ונחלים עמוקים, הרי ענק ומצוקים מצידי הדרך. דרך שמזכירה קצת את הכביש אל השמש בגליישר – רק בגרסא מוקטנת. הגעתי לאזור העיקרי בשמורה שנקרא פרדייס, ולא סתם. הרגשה של קצה העולם, ההר העצום מאחוריך ועמק קרחוני עם פסגות הרים לבנים ניצב לפניך. ממש אבל ממש לא חשבתי שזה הולך להיות כל כך יפה. עצרתי במרכז המבקרים ויצאתי למסלול הליכה קצר שמטפס אל ההר. התבלבלתי בדרך ולכן יצא שטיפסתי הרבה יותר ממה שתכננתי עד ששמתי לב לטעות. בכל מקרה היה מקסים למעלה. לחוות את אוויר הפסגות הצלול, הפריחה של פרחי הבר שהייתה בשיאה והתמונה הזאת של הר רייניר העצום לפניך. לאחר כשעתיים ירדתי בחזרה לאוטו ויצאתי לשעתיים האחרונות של נסיעה שנותרו לי עד לבית ברנטון ולסוף הטיול. הרגשה מוזרה פתאום להיכנס לפקקים עירוניים באזור סיאטל, אחרי שלא חוויתי פקקים כאלו כבר המון זמן. הסתבכתי בדרך ועברתי ליד המפעל של בואינג שנמצא ברנטון ולבסוף הגעתי לבית. עד עכשיו אני לא מאמין שהאוטו הצליח לשרוד את כל המסע ולחזור חזרה. עד הבית נסעתי בסך הכל 12775 מייל. מטורף לגמרי. בבית חיכתה לי ארוחת ערב ביתית כיפית של סלמון וברוקולי. כמו כן חיכתה לי מיטה גדולה, רכה ומפנקת. אם כל הכבוד למזרון ולאוהל המיטה הזאת הרבה יותר נחמדה. גם המקלחת הייתה חוויה נחמדה מאוד אחרי כמה ימים טובים בלי מקלחת. הרגשה של בית אחרי חודשיים בדרכים. כשהגעתי לחדר חיכתה לי ערמת מכתבים שהגיעו מהביטוחים למיניהם, כשפתחתי אותם נחרדתי. מסתבר שהביטוח לרכב לא התחדש אוטומטית והייתי צריך להתקשר ולחדש אותו כל שבועיים. מה שהדבר אומר שבחודש וחצי האחרונים נסעתי ברכב בלי ביטוח בכל היבשת. אם היה קורה משהו הכל היה עליי. איזה מזל! ולפחות יצא שחסכתי ככה כמה מאות דולרים.
ביום למחרת הוצאתי את כל הציוד מהרכב ופירקתי לחלוטין את המיטה והמתקן. לקחתי את הרכב לשטיפה וניקוי לקראת המכירה והחזרתי אליו את הכיסאות. ביליתי יום רגוע ושקט בבית אצל בלהה ויפתח והתחלתי לפרסם את הרכב למכירה בכל אתר ופלטפורמה אפשרית.
למחרת עוד נשאר לי חשק הרפתקני והחלטתי לנסוע ולבקר בשמורת אולימפיק היפהפיה. לא רציתי לנסוע עד לשם אם הרכב עכשיו כשאני יודע שאין לו ביטוח ולכן הלכתי לשתי סוכנויות השכרת רכב ברנטון בכדי לשכור ליומיים הקרובים. לשתיהן לא היו רכבים פנויים וגרמו לי לבזבז את כל הבוקר. לבסוף, החלטתי לקחת את הסיכון ולנסוע עם הרכב שלי לאולימפיק. אם שרדתי עד לכאן, מה זה עוד 300 מייל בשבילי. למרות שעל המפה אולימפיק מאוד קרוב לסיאטל, במציאות המרחקים הם עצומים. שלוש וחצי שעות לכל כיוון. עברתי בדרך בעיר אברדין ממנה יצאה להקת נירוונה והגעתי לחוף הים של אולימפיק בשעות הצהריים. רובי ביץ׳ שנמצא על גדות האוקיינוס השקט. זכרתי אותו כמקום קסום ומיוחד כבר מלפני תשע שנים ואני כל כך שמח שחזרתי לשם. אחד המקומות האהובים עליי בכל הזמנים. אבנים צבעוניות שנראות כמו חלוקי נחל מרוכזות על החוף לצד חול שחור וולקני. איים קטנים וסלעיים בולטים החוצה מהמים בקרבת החוף והמוני עצים מתים שנפלטו מהים מקשטים ומוסיפים על השאר. בקצה החוף מצוקים גבוהים שעליהם כבר אפשר לראות את היערות הירוקים והסבוכים. בקיצור, מקום מיוחד במינו. הורדתי נעליים והלכתי על שפת המים עם הרגליים במי האוקיינוס הקרירים. ראיתי כוכב ים ושחפים על החוף. איזו חוויה, רגע שנצרב בזיכרון. משם נסעתי עוד כחצי שעה ליער הגשם הו. ג׳ונגל אמיתי שמקבל כארבעה מטר גשם בשנה!! ערכתי בו טיול קצר של שני קילומטרים, ירוק עז, שרכים וצמחים מטפסים על העצים. פטריות צבעוניות והרבה ציפורים מקבלים את פניך. יער הגשם הוא גם מקום מחיה של חיות טורפות רבות כמו מוונטיין ליון, זאבים ודובים ולכן יש המון שלטי אזהרה מה לעשות במקרה שנתקלים באחד מהם. מעניין איך יער הגשם הזה יהיה בהשוואה לאמזונס בו אהיה בעוד כמה חודשים. משם התחלתי את הדרך בחזרה לרנטון, עברתי דרך העיר הגדולה פורט אנג׳לס, חציתי את מיצרי טקומה בגשר ענק והצלחתי להגיע הביתה לרנטון בשעת לילה מאוחרת.