היכרות עם אריקיפה וטיפוס על הר הגעש צ׳צ׳אני

לרוע מזלי נסיעת האוטובוס הזאת הייתה מחורבנת למדי. כיסאות ישנים ולא נוחים שלא איפשרו לישון כמו שצריך. העובדה שלידי ישב איש גדול ושמן במיוחד לא עזרה לכך. הגענו בשעות הבוקר לאריקיפה שנמצאת בנוף מדברי למדי. העיר נמצאת בעמק הצחיח שלמרגלות שני הרי געש ענקיים: מיסטי (5800 מטר) וצ׳צ׳אני (6075 מטר). מיסטי מאוד דומיננטי בנוף ומעוצב בצורת משולש ענקי. בדיוק כמו שמדמיינים הר געש. לקחנו מונית מהטרמינל אל המלון שהזמנתי והורדנו שם את הציוד. ציחצחנו שיניים, התרחצנו והפכנו לקצת יותר אנושיים אחרי נסיעת האוטובוס הארוכה. אחרי הצהריים קרלה וג׳ולייט יטוסו לסנטיאגו שבצ׳ילה ולכן הועלתי בטובי להסכים להן לאחסן את חפציהן במלון עד הטיסה. יצאנו להסתובב בעיר, כאשר לי ציפתה הפתעה ענקית. אריקיפה התבררה כעיר מדהימה! כל אזור העיר העתיקה מלא בניינים קולוניאליסטיים לבנים, כנסיות, קתדרלות וגנים ציבוריים. לא סתם אריקיפה מכונה גם ״העיר הלבנה״ בשל סגנון הבנייה הספרדי הלבן. אריקיפה גם הייתה העיר הספרדית הראשונה שהוקמה בפרו עם תחילת הכיבוש הספרדי. קרלה וג׳ולייט כבר ביקרו בעיר ולכן לא חלקו איתי את אותה התלהבות. הלכנו מרחק קצת עד לכיכר המרכזית ״פלאזה דה ארמאס״ שגם היא מרהיבה. אולי אף יפה יותר מזו שבלימה. קתדרלת ענק מצידה האחד של הכיכר ובניינים לבנים המעוטרים בקשתות רבות משאר צידיה, כשבאמצע פארק ירוק ויפה. אכלנו ארוחת בוקר באחת המסעדות המקומיות שהגישו מעין דייסה מוזרה בספל בירה. עדיין היה מוקדם ולכן יצאנו לסיבוב קצר בין סמטאותיה ורחובותיה של העיר עד שנפתחו החנויות. החלטנו ללכת למוזיאון התרבות האנדית, שבו מוצגת ״חואניטה״, מומיה של ילדה אינקאית אמיתית שהוקרבה לפני מאות שנים וגופתה נשמרה מתחת לקרח. מוזיאון מאוד מעניין שבו הסבירו שלאינקה היה מנהג להקריב ילדים על פסגותיהם של הרי הגעש ובכך להרגיע את האלים ולמנוע את התפרצויות ההרים. נחמד מצידם. עד כה נמצאו שרידיהם של כמה ילדים בודדים, כאשר חואניטה היא השמורה ביותר. עברנו בין החפצים השונים שנמצאו על פסגות ההרים ולבסוף ראינו את חואניטה עצמה שנשמרת קפואה במעין מקרר שקוף. אכלנו סושי לצהריים וקינחנו בגלידה המפורסמת של אריקיפה – גלידת גבינה. לא גרוע כמו שזה נשמע. חזרנו למלון ונחנו קצת אחרי העבודה הקשה. אחרי הצהריים קרלה וג׳ולייט עזבו ונסעו לשדה התעופה ואני הסתובבתי בין הסוכנויות השונות במטרה לסגור את האטרקציה המרכזית שלשמה הגעתי לאריקיפה – טיפוס לפסגת הר צ׳צ׳אני! זהו טיפוס לגובה מאוד רציני שישבור את שיאי האישי ויביא אותי למעל 6000 מטר! ממש לא דבר שתיירים רגילים עושים. אחרי חיפושים וטלפונים הצלחתי למצוא סוכנות טובה ובמחיר נורמאלי והזמנתי. מחר יוצא למסע הקשה! אחרי ארוחת ערב טובה חזרתי למלון והלכתי לישון.
למחרת התעוררתי מוקדם ויצאתי לסידורים אחרונים לפני המסע. הלכתי אל השוק המקומי לקנות מים, נשנושים וארוחת בוקר. אסף אותי גיפ לנד קרוזר, שכבר נתן תחושה שמדובר פה על יותר מסתם טיול מאורגן עם סוכנות. עצרנו במתחם של מארגני הטיול וקיבלנו את כל הציוד הדרוש לטיפוס הכולל בגדים חמים ביותר. הטמפרטורה בפסגה מינוס 10 מעלות. יצאנו לדרך קבוצה של עשרה אנשים בשני ג׳יפים קשוחים והתחלנו לטפס איתם את ההר. עלינו המון במעלה דרכי עפר קשות ומתפתלות והגענו מאריקיפה שבגובה 2200 מטר אל תחילת המסלול שבגובה 5000. שוב הנוף נהפך לשומם וצחיח ביותר. מלבד כמה שיחים מסכנים, נותרה רק אדמה סלעית וקירחת. הלכנו במשך שעה וחצי עם כל הציוד על הגב. הרגשתי במיטבי, ללא שום בעיה עם הגובה. לאחר כשעה וחצי של הליכה בין הבולדרים הענקיים והאדמה האדומה הגענו אל הבייס קאמפ שבגובה 5200. מרבית האוהלים כבר היו מוכנים להגעתנו ונשארו פרוסים מהקבוצה הקודמת. שני המדריכים שאיתנו הכינו לנו במהירות ארוחת צהריים נחמדה ולאחר כשעתיים גם מרק. הם עודדו אותנו ללכת לישון כמה שיותר מוקדם ולנצל את הזמן באגירת כוחות למחר. קמים באחת לפנות בוקר! ממש לא היה קר ביחס למה שציפיתי, אפילו נעים וחמים עם השמש בשמיים. רק מהרגע שהשמש ירדה מאחורי ההרים התחיל הקור האמיתי. הטמפרטורה צנחה במהירות ואיתה אנחנו היישר אל האוהלים ולתוך שקי השינה. נפרדנו מההרים והנוף הצבעוני והתמסרנו לניסיונות השינה הכושלים באוהל. ישן איתי באוהל צרפתי נחמד בשם אורלאן, שגם בשבילו הטיפוס הוא שבירת שיא הגובה האישי.
התעוררנו באחת לפנות בוקר קפואים מקור אך עם הרבה אנרגיות. לבשנו את כל ציוד הטיפוס, קיבלנו תה קוקה וארוחת בוקר קלה מהמדריכים ויצאנו לדרך. במהלך הלילה ירד שלג עדין, לא ייחסנו לו יותר מידי חשיבות בשלב זה. הלכנו בטור, אחד אחרי השני עם פנסי ראש. היה עדיין חושך מוחלט. צועדים לאט לאט, הרבה יותר לאט מהליכה רגילה, העיקר לשמר כוח לחלקים הגבוהים של הטיפוס. כאב הראש הקל שהיה לי כשהתעוררתי נעלם ברגע שהתחלנו לטפס והדם התחיל לזרום מהר יותר. הרגשתי מצוין. נצמדתי למדריך שהוביל את הטיפוס ביחד עם אורלאן, ספרדי בשם אלבארו ושני הולנדים. מהר מאוד התפצלנו לשתי קבוצות, הקבוצה שלנו שהובילה ראשונה. ושאר חברי הקבוצה שנצמדו למדריך השני והלכו לאט יותר. המסלול עלה ועלה בזיגזגים אינסופיים על מדרונות החול הוולקני. בשל ההליכה האיטית והקצב הקבוע לא התנשפנו המון והצלחנו להתמיד וללכת זמן רב ללא עצירות. עצרנו כל עלייה של כ-200 מטר בגובה לחכות לקבוצה השנייה, לשתות ולנשנש משהו קליל. תוך כדי ההליכה וככל שעלינו בגובה התחיל לרדת שלג, שהפך במהרה לסופת שלגים של ממש. רוח מקפיאה ואינסוף פתיתי שלג מילאו את האוויר וציננו את פנינו. הספיק להוריד את הכפפה לכמה שניות לפני שהיד יבבה מכאבי קור. המשכנו ללכת למרות מזג האוויר, שלעיתים גרם לכך שלא נראה כלום חוץ מלבן עמוק לכל הכיוונים. כשעברנו את קו ה-5800 בערך הקרקע השתנתה. החול הוולקני הוחלף בסלעים ובבולדרים גדולים. כמו כן, עכשיו היה עלינו ללכת לצד מצוקים אימתניים ועל סכיני ההרים המפחידים. כמובן שבשלב הזה כבר הכל היה מושלג ביותר. בין 30-50 ס״מ שלג נערמו להם על הקרקע והקשו על העלייה אף יותר. לאחר כארבע וחצי שעות הליכה הגענו לישורת האחרונה, מאמץ אחרון והצלחנו! הגענו לפסגה המושלגת והצוננת. חיכה לנו בראש ההר צלב מאולתר שנבנה מחלקים וחפצים שהביאו המטפסים לאורך השנים. היינו כל כך מבסוטים! למרות מזג האוויר הקשה והגובה הרב הצלחנו. הגענו לנקודה שגבוהה בהרבה מהרי אירופה, גבוהה מהקלימנז׳רו וכמעט בגובה של הר דנאלי באלסקה. לא ייאמן. הצטלמנו, התחבקנו ותוך כמה דקות התחלנו בירידה. הירידה הייתה קלה ומהירה מאוד בהשוואה לעלייה. החול הוולקני והשלג איפשרו ממש להחליק את כל הדרך למטה בצורה מבוקרת. תוך כשעה כבר היינו בחזרה בבייס קאמפ. לא האמנו למראה עינינו כשהגענו. עזבנו את המחנה כשמסביב מדבר סלעי ואדום וחזרנו כשהכל לבן בוהק. מטורף. נחנו מעט באוהלים ועיכלנו את החוויה. אני הייתי משוכנע שכעת עלינו לחכות לקבוצה השנייה שתרד מההר בעוד כולם התארגנו וארזו את חפציהם. לפתע הם קמו והתחילו ללכת בחזרה אל נקודת האיסוף. לא הייתי מוכן להישאר מאחור ולהמתין בקור עוד כשעה או שעתיים. קמתי במהרה, התארגנתי, נאלצתי לקפל את האוהל ולסחוב בחזרה ציוד נוסף שלא היה שלי ויצאתי לדרך בזריזות בעקבותיהם. הדרך הייתה מושלגת ובתחילה אף איבדתי אותה. רק זה מה שאני צריך עכשיו, להיתקע לבד בשלג בגובה 5200. הצלחתי למצוא את המסלול והלכתי עליו במהירות. הצלחתי להשיג את הקבוצה ולהגיע לפני שעזבו עם הרכב. כעת גיליתי את הסיבה שהם עזבו בלעדיי. הצטרפו אל ההסעה עוד זוג גרמנים וזוג צרפתים שגרמו לכך שלא יישאר מקום ברכב. הבנתי את רוע מזלי וישבתי אומלל על אחד הסלעים משלים עם זה שאצטרך לחכות עוד לפחות שעה בקור. לבסוף המדריך ריחם עליי והסכים שאדחס לרכב. ניצלתי. נסענו בדרכי העפר המתפתלות בחזרה לאריקיפה, החזרתי את כל הציוד וחזרתי אל המלון מותש ושרוף. למרות על הקשיים עשיתי את זה! העפלתי לפסגת הר של 6075! סיימתי את יומי בארוחת ערב גדולה ומפנקת והלכתי לישון מוקדם תשוש לחלוטין אך מבסוט עד הגג.

503 Service Unavailable

Service Unavailable

The server is temporarily unable to service your request due to maintenance downtime or capacity problems. Please try again later.

Additionally, a 503 Service Unavailable error was encountered while trying to use an ErrorDocument to handle the request.