בחזרה לפונטה ארנאס וצפונה לפורטו נטאלס

התיישבתי במעבורת הגדולה וחיכיתי. הייתי כמעט לבד, כנראה שרוב האנשים מעדיפים לטוס. לפתע נכנס למעבורת אדם מבוגר עם המון שיער לבן על ראשו ובזקנו ומבלי להתבלבל שאל אותי אם אני מדבר גרמנית. הוא הסתפק בעובדה שאנגלית אני מדבר טוב. זהו גרהארד, גרמני שגר במלטה והתחבר אליי במהרה. על המעבורת עלו עוד אנשים בודדים, צ׳יליאנים, זוג צרפתים וזהו פחות או יותר. יצאנו לדרך. 31 שעות התחלנו. השיט מאוד שקט ונעים, מבעד לחלון אפשר היה לראות את ההרים והפסגות המושלגות מצידיה של תעלת ביגל. ככל שעברו השעות התקדמנו לכיוון האוקיינוס השקט והרחק מהציוויליזציה. קרחונים אדירים החלו להופיע ומהם זרמו מפלים רבי עוצמה. להפתעתי ולשמחתי הרבה כל הארוחות היו כלולות בשייט, ואפילו האוכל היה מצוין. דבר שהותיר לי לנשנש את כל שאר האוכל שקניתי להפלגה. בארוחות הושיבו אותי עם גרהארד שמאוד אהב לדבר. נראה היה שיש לו ניסיון בכל דבר, תארים בכלכלה, רפואה והנדסה. כמובן שהוא עבד כמדריך סקי ועדיין נוסע כל שנה לגלוש במקומות מדהימים. במעבורת הקרינו סרטים נחמדים כך שבשום שלב לא היה משעמם. חלפנו על פני קרחון שממנו בקע נהר מים משוגע ומרהיב ביופיו. כולנו עמדנו על הסיפון בחוץ והתפעלנו מהמחזה המשוגע. בשעות הערב והלילה המעבורת יצאה מחוץ לתעלה והתחברה לאוקיינוס השקט. ההבדל היה ברור שכן התחילו גלים גבוהים שטלטלו את המעבורת. מהר מאוד המעבורת פנתה בחזרה אל הפיורדים, לכיוון מיצרי מגלן. בשלב מסוים בשייט פתאום הצטרפו אלינו להקת דולפינים שהתחילו לקפוץ ליד המעבורת ותפסו טרמפ על מערבולות הצד שלה. ראינו את קייפ פורוורד, הנקודה הדרומית ביותר באמריקה היבשתית ובמהרה הצלחנו להגיע לפונטה ארנאס. השייט היה חוויה נפלאה. הגענו למקומות נידחים ביותר ושכוחי אל באמת שבהם כנראה מעט מאוד אנשים ביקרו.
גרהארד ואני לקחנו מונית למרכז העיר וקבענו להיפגש בבית קפה מאוחר יותר. הלכתי אל קמפינג שמצאתי והקמתי את האוהל. כמות הכסף שהקמפינגים הללו חוסכים מטורפת. פונטה ארנאס נותרה מוכת רוחות, שהולמות בפניך בחוזקה ולא משנה לאיפה הולכים. פגשתי שוב את גרהארד שקנה בקונדיטוריה עוגות רבות והציע שנאכל אותם קודם. ישבנו על ספסל בכיכר המרכזית של העיר וחיסלנו אפפלשטורדל ועוגות נוספות. לאחר מכן הלכנו לבית קפה שנמצא במלון מטורף. חמישה כוכבים שנמצא בבניין עתיק ומדהים. שתינו את השוקו החם היקר ביותר ששתיתי בטיול, מזל שגרהארד הזמין אותי ושילם על הכל. נפרדנו בזאת, גרהארד נסע לשדה התעופה ואני חזרתי לקמפינג. 
למחרת הלכתי מוקדם וקניתי כרטיס אוטובוס לפורטו נטאלס. האוטובוסים של הבוקר כבר היו מלאים ולא נותרה לי ברירה אלא לצאת אחרי צהריים. בזבזתי את הזמן בעיר, אכלתי צהריים, סידרתי סים לטלפון וארזתי את חפציי. לבסוף הגיעה השעה, לקחתי את החפצים ועליתי על האוטובוס. הנסיעה הייתה קצרה ותוך כשלוש שעות כבר הגעתי לפורטו נטאלס. עיירה לא גדולה במיוחד אך מאוד מתוירת. העובדה שהיא ממוקמת קרוב יחסית אל שמורת טורס דל פיינה הופכת אותה לנקודת המוצא האידאלית אל הפארק. החלטתי שאני לא הולך לבזבז זמן וכבר קניתי למחר בבוקר כרטיסי אוטובוס לשמורה. לא הזמנתי אף קמפינג מראש בשמורה, למרות שכדאי מאוד להזמין חודשים מראש. קיוויתי לטוב. ההחלטה לצאת כבר למחרת הותירה לי רק כמה שעות להתארגן לטרק. הלכתי אל הקמפינג ופרסתי את האוהל שלי, מיד הלכתי לקניות, לרכוש ראש חדש לגזייה ולהזמין לפחות את הקמפינג הראשון בטורס דל פיינה. הצלחתי במשימה והזמנתי את הלילה שלמחרת במחנה ״פיינה גראנדה״. החלטתי שאעשה את מסלול ה- w, מסלול פופולארי יחסית של ארבעה ימים. הספקתי גם לאכול ארוחת ערב טובה לפני שהלכתי לישון, נרגש לקראת הטרק היפה שלמחרת.