אריקיפה וטרק הקולקה קניון

איזה כיף זה לקום בעצלתיים במיטה הנוחה במלון. כל כך נוח ונעים, בקושי הצלחתי לגרד את עצמי מהמיטה. עדיין הייתי מותש מעט מהטיפוס של אתמול. לבסוף קמתי, הלכתי אל השוק וקניתי ארוחת בוקר מקומית. מעין לביבות מתפוח אדמה המלאות בבשר ובבצל. לא רע. מרחתי את הזמן יפה, דיברתי עם ההורים ובצהריים יצאתי לבקר באחת האטרקציות המרכזיות של אריקיפה, מנזר סנטה קטלינה. מנזר שהוקם לפני כחמש מאות שנה והופרד ע״י חומות גבוהות מהעיר החיצונית. בפנים חיו להן נזירות רבות והמקום עצמו הוא כמו עיר קטנה ועצמאית. במקום יש רחובות וכיכרות, בתים, מרפאה וכו׳. מקום מדהים ביופיו שנראה כאילו עברת בשער והגעת לאירופה. הכל כמובן בסגנון בנייה ספרדי, קירות אדומים, כחולים ולבנים שהשילוב ביניהם הופך את המקום לסופר מיוחד. ציורי קיר על סיפורי התנ״ך והברית החדשה מעטרים את הקירות והכיכרות ומדגישים שבכל זאת מדובר במנזר. הסתובבתי בין הרחובות, הבתים והכנסיות שבמקום במשך כשעה וחצי. כל סמטה ובית מעט שונים מקודמיהם. לחיות שם בתור נזירה אלו חיים ממש לא רעים. לאחר הביקור הלכתי ברגל לחלקה החדש של העיר, חציתי על גבי גשר את הנהר וטיילתי ברחובות העיר. הגעתי אל המסעדה שקרלה וג׳ולייט המליצו לי בחום. מסעדה פרואנית אותנטית מאוד, שמרוב שמוצלחת נדרשתי להמתין כ-20 דקות עד שנכנסתי. מקום ענק בעל אווירה מצוינת. אכלתי אוכל פרואני מקומי משובח ביותר. אין לי מושג מה היו האוכלים השונים אך הם היו מצוינים. כמובן שהאוכל לווה בכוס צ׳יצ׳ה צוננת. משם הלכתי מרחק קצר אל יאנאהוארה, תצפית יפה באמצע העיר הנמצאת על גבעה. בתצפית נבנו קשתות אבן גדולות שהופכות את המקום לציורי ופוטוגרפי במיוחד. התחלתי ללכת בחזרה אל העיר העתיקה. ישנה קולה מיוחדת שמיוצרת באריקיפה אותה הייתי חייב לנסות, הסתובבתי בין החנויות השונות עד שמצאתי ושבתי לנוח קצת במלון. בערב יצאתי לביקור בקתדרלה הגדולה של העיר, שהייתה פתוחה למבקרים. הרבה יותר מרשימה מבחוץ מאשר מבפנים. לאחר לבטים קיבלתי החלטה שלמחרת אצא לטרק קצר של יומיים אל קניון קולקה. הקניון השני העמוק ביותר בעולם, דבר שלא הייתי מוכן לפספס. הזמנתי את הטרק דרך המלון והתארגנתי אליו היטב.
צפויים לאסוף אותי מהמלון בשלוש לפנות בוקר. למה אני כל הזמן עושה את זה לעצמי? התעוררתי בזמן, התקלחתי והוצאתי את חפציי מהחדר לחדר האחסון של המלון. פגשתי בלובי את ג׳ים, הולנדי בן 55 שיוצא גם הוא אל הטרק. לאחר כעשרים דקות של האיחור הקבוע אסף אותנו המיניבוס והתחלנו בנסיעה לקניון. עצרנו לארוחת בוקר קלה בעיירה צ׳יבאי ומיד אחריה המשכנו לתצפית הקונדורים. תצפית משוגעת על הקניון, שממנה פתאום מבינים מדוע הוא השני בעומקו בעולם. מהתצפית בדרך כלל ניתן לראות קונדורים רבים, אך במקרה שלנו ראינו רק שניים. לאחר עוד כשעת נסיעה הגענו לתחילת המסלול שלנו. סופסוף הכרנו את חברי הקבוצה, ג׳ים ואני, שני שוודים, שוודית ושלוש גרמניות. למדריך שלנו קראו ריקרדו והוא היה מאוד שאנטי. התחלנו ללכת במורד הקניון. ירדנו בירידה תלולה וארוכה במשך כשעה עד שהגענו לתחתית הקניון ולנהר הקולקה שמתחתר בתחתיתו. נוף מדברי וצחיח למדי. הלכנו לאורך הנהר בתוך הקניון היפה עד לכפרון קטן בשם סאן חואן. אכלנו צהריים בבית משפחה מקומית נחמדה. אין כביש שמגיע למקום הזה ולכן כל הציוד והסחורות נדרשים להיות מובלים ע״י סבלים וחמורים. מעניין איך הם בונים בית בכפר הזה. המשכנו בהליכה של עוד מספר קילומטרים לאורך הנהר. חצינו גשרי חבלים מפחידים ולבסוף הגענו אל ההוסטל שלנו, אואזיס. מקום מדהים ומטופח. נקודה ירוקה באמצע הקניון המדברי והצהוב, מלאה בריכות מים יפות ובקתות עץ. התארגנתי להיכנס לבריכה אך כבר היה ערב ודי קר. החלטתי לוותר על התענוג ובמקום ישבתי עם חברי הקבוצה ונהנינו מבירה טובה וצוננת. לפתע ניגש אליי אורלאן שטיפס איתי את הצ׳צ׳אני, מה הסיכויים שזה יקרה. אכלנו ארוחת ערב כולם ביחד והלכנו לישון. מחר מתחילים ללכת בארבע וחצי בבוקר ועולים בחזרה אל ראש הקניון.
ישנתי מצוין ולצערי התעוררתי מהשעון המעורר המעצבן. חשבתי שכרגיל כמו בפרו מתחיל ללכת באיחור. שארבע וחצי אומר חמש בסופו של דבר והרשיתי לעצמי להתארגן בעצלתיים. לא לקחתי בחשבון שיש לי פה עסק עם גרמנים ושוודים. הקבוצה יצאה לדרך בעוד אני עדיין התארגנתי, אך לאחר כעשר דקות יצאתי גם אני והשגתי אותם במהרה. כרגיל הכושר שלי איפשר לי לטפס את העלייה הקשה מהר בהרבה מכולם. עקפתי את כולם וצעדתי למעלה. לא סתם זהו הקניון השני בעומקו, נאלצנו לטפס כקילומטר ומאתיים מטר בגובה. עלייה קשה במיוחד, בין הקשות ביותר שהלכתי בטיול. הצלחתי לסיים אותה מותש לחלוטין בתוך כשעה וארבעים. שני השוודים הצטרפו אליי לאחר כרבע שעה. חיכינו לשאר הקבוצה ונחנו במשך כשעה וחצי, כאשר שאר חברי הקבוצה הגיעו בטפטופים. ג׳ים התקשה מאוד בעלייה אך הצליח בסופו של דבר. בכך סיימנו את ההליכה בטרק, מכאן נותר מרחק קצר עד לארוחת הבוקר ולחזרה למיניבוסים. נסענו במשך כשעתיים לעבר מעיינות חמים טבעיים. בדרך עצרנו בתצפית יפה על עמק הקולקה בה ראינו מאות טרסות ירוקות הפזורות בכל העמק. המעיינות החמים היו הפוגה נהדרת ושחרור מצוין לשרירים לאחר העלייה הקשה. נכנסנו תחילה למי הנהר הצוננים ומשם עברנו לבריכות החמות של 39 ו-42 מעלות. ממש חם. ישבתי ודיברתי ארוכות עם לריסה הגרמניה שאיתה התחברתי בטרק ועברנו בין הבריכות השונות למי הנהר הקרים. לאחר כשעה וחצי ומקלחת חמה המשכנו בדרכינו. עצרנו לארוחת צהריים באחד הכפרים למסעדת תיירים מעצבנת ומשם המשכנו למעבר ההרים בדרך לאריקיפה. תצפית כמעט בגובה של 5000 מטר שממנה ניתן לראות את ששת הרי הגעש העצומים שבאזור. המקום היה מלא ברוג׳ומים קטנים של אבנים ובמוכרות של מוצרים מצמר אלפקה. קצת מצחיק שיש כל כך הרבה מוכרות במקום שומם כל כך. המשכנו בדרך לאריקיפה, חלפנו בשמורת טבע, ראינו ויקוניות ולבסוף הגענו בחזרה לאריקיפה. נפרדתי מהקבוצה וחזרתי עם ג׳ים אל המלון. הזמנתי אוטובוס לפונו כבר לאותו לילה ולכן נותרו לי כמה שעות להעביר עד הנסיעה. יצאתי להסתובב במרכז העיר, ראיתי מופעי מוסיקה לטינית בכיכר המרכזית ואכלתי ארוחת ערב גדולה. לבסוף חזרתי למלון, לקחתי את חפציי ונסעתי אל טרמינל האוטובוסים. האוטובוס שהזמנתי הפעם היה מקומי, מצ׳וקמק וישן. לא נורא, אשן את רוב הדרך. התחנה הבאה פונו ואגם טיטיקקה.

503 Service Unavailable

Service Unavailable

The server is temporarily unable to service your request due to maintenance downtime or capacity problems. Please try again later.

Additionally, a 503 Service Unavailable error was encountered while trying to use an ErrorDocument to handle the request.