אל קלפאטה וקרחון פריטו מורנו

לקח לי קצת זמן להירגע, לדם לזרום יותר לאט ולרמת האדרנלין לרדת לאחר שהצלחתי לעלות על האוטובוס בשנייה האחרונה. הנסיעה עברה חלק וכבר לאחר כחמש דקות עברנו את הגבול לארגנטינה. שוב מעבר גבול וחותמות בדרכון. האוטובוס עבר במישורי העשב האדירים של פטגוניה. חיטה המתנופפת לה ברוח, צבעי ירוק בהיר לכל עבר וכבשים שרועות באחו. נאלצתי להחליף אוטובוס בכדי להגיע לאל קלפאטה. האוטובוס הוריד אותי בכפר קטן באמצע שום מקום בשם אספרנזה. פרקתי את הציוד מהאוטובוס והוכתי בתדהמה מהרוח המטורפת. בשל החיפזון הרב הדברים שלי היו מאוד מבולגנים והתקשתי לסחוב אותם לאוטובוס השני, בעיקר את שק השינה שהחליט לצאת החוצה מהכיסוי שלו בכל רגע. לבסוף הצלחתי והתיישבתי באוטובוס החמים לעוד כמה שעות נסיעה. מרחוק אפשר היה לראות את העיר, שהתבררה כהרבה יותר גדולה ממה שציפיתי. 30 אלף איש חיים במקום והאווירה בו מדהימה. מתחנת האוטובוס לקחתי מונית אל קמפינג נחמד במרכז העיר. מיד מבינים שאתה בארגנטינה כשלכל חלקת קמפינג צמוד מנגל ברזלים ענק. הקמתי את האוהל ויצאתי לסיבוב במרכז העיר הנחמדה. מקום שמורגש שמתויר מאוד. מסעדות, ברים וחנויות מכל הסוגים המרוכזות ברחוב הראשי וכל הסובב אותו. הייתי מאוד רעב אחרי שכל היום הייתי בנסיעות ולא אכלתי, אבל בארגנטינה כמו בארגנטינה, כל המסעדות נפתחות מאוחר אחרי הסיאסטה. לכן הלכתי לדבר הראשון שראיתי פתוח, גלידריה. אכלתי לי בהנאה גדולה רבע קילו של גלידה, דבר שנראה תמוהה מעט לעובדי המקום. לבסוף המסעדות נפתחו. הלכתי אל ״דוניה מצ׳ה״, מסעדה מומלצת שבה מגישים אוכל במנות ענקיות. הזמנתי בגט עם שניצל באורך של חצי מטר! וחזרתי לקמפינג לאכול אותו שם. הייתה רוח קרה שגרמה לי להסתגר בתוך האוהל וללכת לישון מוקדם.
למחרת התארגנתי לאט וחשבתי מתי וכיצד עליי לנסוע אל הקרחון, כאשר לפתע קיבלתי הודעה משקד שטייל איתי באיקיטוס ומסתבר שגם הוא נמצא באל קלפאטה, ביחד עם עידו, חבר שלו שיהיה איתנו בדירה בקרנבל שבסלבדור. שקד ועידו גם תכננו לצאת היום אל הקרחון ולהצטרף אל מיניבוס של ישראלים הנוסע לשם בשעות אחר הצהריים. החלטתי להצטרף אליהם ועד שעת המיניבוס נפגשתי איתם בכדי להסתובב בעיר ולשבת בהוסטל שלהם. איזה כיף להיפגש שוב, ועוד אחרי כל החודשים העמוסים הללו. ההרגשה היא שלא נפגשנו שנים. דיברנו והשלמנו את כל הפערים מאז הפרידה באיקיטוס. עלינו על המיניבוס והצטרפתי לאווירת הישראליאדה. אוף, כמה שניסיתי להתחמק מזה. כולם ישראלים והנהג משמיע בקולי קולות שירים מזרחיים. יצאנו עם המיניבוס מהעיר והתחלנו נסיעה של כשמונים קילומטר עד הקרחון. עברנו ליד אגם מדהים ביופיו שבו שחו להם ברווזים וציפורי מים והמשכנו להתקדם. ככל שהתקדמנו לכיוון הקרחון התרוממו להם הרים גדולים, סלעיים ומושלגים השמיימה, וצבעי המים של האגמים הפכו לכחולים ומדהימים יותר. נכנסנו לשמורה ולפתע ראינו אותו ממרחק, קרחון פריטו מורנו. למרות שידעתי לגמרי מה אני צפוי לראות מאוד התרשמתי. קרחון עצום ואדיר בכל קנה מידה. נהג המיניבוס לקח אותנו לחלקו התחתון של הפארק ולא אל התצפית כפי שרצינו. באותו רגע אני הוגדרתי כדובר הספרדית (למרות ששקד יודע לא פחות טוב ממני) ונאלצתי לתרגם את צעקות הישראלים בכדי שהנהג יבין. הנהג הסיע אותנו בחזרה לתצפית. כעת כל מי שרצה לעשות גם שייט מתחת לקרחון נאלץ לחזור למיניבוס לאחר כמה דקות ולנסוע למעגן. אני תחילה רציתי לשוט אבל אז הבנתי שכנראה שאראה את הקרחון יותר טוב מהתצפית. מרפסות התצפית שבנו במקום הארגנטינאים, מדהימות. ממש מרחק של כעשרים מטר מקיר הקרח המטורף. נשארתי לשבת ולתצפת עם שקד ועידו. חיכינו לנפילות ולהתנפצויות של קרח מהקרחון, וברגע ששקד הפנה את ראשו התרחשה נפילה מטורפת. קרחון פריטו מורנו הוא בין הקרחונים היחידים בעולם שעדיין גדלים בכל שנה. הוא מתקדם כשני מטר בכל יום וזו בעצם הסיבה לכך שהקרחונים שבקצהו נשברים ומתחלפים כל הזמן. פשוט מחזה יוצא דופן, להיות כל כך קרוב לקרח, לראות את הצבע הכחול הפסיכי שלו ולשמוע את קולות ההיסדקות וההתנפצות שלו. ישבנו ותצפתנו במשך כשעתיים. הצלחנו לראות כמה התנפצויות טובות ולבסוף חזרנו אל המיניבוס ושבנו לאל קלפאטה. האוטובוס של שקד ועידו לאל צ׳אלטן הוזמן לערב אותו יום, לכן נפרדתי מהם כבר כאן וקבענו להיפגש למחרת באל צ׳אלטן. חזרתי אל הקמפינג שלי ובערב הלכתי שוב אל מסעדת המנות הענקיות. הפעם הזמנתי המבורגר של 880 גרם, מטורף! כשחזרתי אל הקמפינג לאכול פגשתי במטייל הונגרי נחמד, שעובד בצ׳ילה בלימוד אנגלית. זרקתי עליו כמה מילים בהונגרית והוא התלהב. למחרת הלכתי בבוקר לקניות וארזתי את חפציי. התחלתי ללכת אל טרמינל האוטובוסים, שהתברר כהרבה יותר רחוק ממה שציפיתי. ארגנטינאית נחמדה שנסעה לכיוון ראתה אותי סוחב את התיק הענק ולקחה אותי עד התחנה. הצלחתי לקנות כרטיס ולעלות לאוטובוס בדקות האחרונות. מאוד אהבתי את אל קלפאטה, מקום נחמד עם אווירה מצוינת. התחנה הבאה שלי, העיירה אל צ׳אלטן שלמרגלות ההר פיץ רוי.

Leave a Reply