איידהו

Posted on August 22, 2019August 28, 2019by admin

רעש המשאיות הגדולות שהניעו והתחילו את יומן העיר אותי. יצאתי לדרך ובמשך כשלוש שעות המשכתי לחצות את מונטנה. לא ייאמן כמה שהמדינה הזאת גדולה. האזור המערבי שלה כבר ממש לא מישורי וכולל הרים רבים שנדרשים לחצות. בסופו של דבר עברתי את הגבול לאיידהו שגם היא ממש לא שטוחה כמו שחשבתי ועצרתי בעיר קור ד׳אליין לארוחת צהריים. עיר יפה וגדולה ששוכנת על גדת אגם כחול וציורי. המון אנשים ניצלו את מזג האוויר היפה והלכו לשחות באגם, לשוט עליו או לעשות ספורטי מים למיניהם. לאחר מכן המשכתי דרומה כשעה נוספת עד למוסקוו. האזור שמסביב למוסקוו כבר לא כולל את ההרים והיערות הענקיים אלה גבעות קטנות יותר שמנוצלות לגמרי ומשמשות כשדות צהובים וירוקים. העיירה היא מוקד משיכה גדול בכל תחום החינוך מאחר שבעיירה נמצאים מוסדות אקדמיים רבים – קולג׳ים ואוניברסיטת איידהו. נפגשתי עם ויקטוריה בבית קפה קטן ונחמד והשלמנו פערים. כיף להיפגש אחרי הרבה זמן. לאחר מכן הלכנו לאכול פיצה ולשתות בירה, שם הצטרפו אלינו עוד שתי חברות של ויקטוריה – קריסטי ואלתיה. לאחר מכן נסענו לתצפית מרהיבה על העיר והשדות שמסביבה בזמן השקיעה. איזה מקום יפה. כשחזרנו לעיר בלילה נפרדנו. מצאתי מקום חניה מעולה ללילה, בחניון של הכנסייה במרכז העיירה ועוד יצאתי להסתובב וללכת לפאב מקומי. למחרת בבוקר ויקטוריה עבדה ולכן החלטתי לצאת לטיול באזור עד שהיא תסיים לעבוד אחרי צהריים. נסעתי בעצתה לעיר לויסטון שבמרחק של כ-45 דקות דרומה. עיר מאוד מוזרה שיושבת על חיבור של נהר הקלירווטר והסנייק. העיירה היא בעצם הנמל הימי היחיד באיידהו כאשר דרך הסנייק ריבר אפשר להגיע לים. זאת הסיבה שהעיירה הזו מאוד ותיקה ושימשה כבר לפני כמאתיים שנה להעביר אנשים לפנים היבשת בבהלה לזהב הקטנה (לא זאת שהייתה באלסקה). גם בהרים באזור זה יש זהב. לפני שנכנסתי לעיר עצרתי בתצפית המטורפת שיש עליה. לויסטון ממוקמת ממש מתחת לגבעה ענקית שחולשת כ-300 מטר מעליה וממנה ניתן לראות את האיזור מאוד יפה. העיר נקראת לויסטון על שם לויס של לויס וקלארק, כאשר בצמוד אליה נמצאת קלארקסטון – על שם קלארק. קלארקסטון נמצאת מצידו השני של הסנייק ריבר ולכן כבר ממוקמת במדינת וושינגטון ולא איידהו. ירדתי לעיר טיילתי בה והלכתי למוזיאון קטן על המקום והאזור. משם המשכתי לפארק הלס גייט שעל גדת נהר הסנייק, ממנו ניתן לראות את המצוקים והקניון שאליו נכנס הנהר. לסיום טיולי הקצר הלכתי לאכול צהריים בהמבורגריה אפי׳ס שמפורסמת בהמבורגר העצום שלהם (זה הגודל היחיד שאפשר להזמין). המבורגר של חצי קילו בשר ולחמניה של שמונה אינצ׳. כמובן שלא הצלחתי לסיים את הכל וזה הספיק לי לעוד ארוחה ביום למחרת. חזרתי למוסקוו, אספתי את ויקטוריה ויצאנו להסתובב בגנים הבוטניים של העיירה. גנים מיוחדים עם צמחים מכל העולם שלשם הולכים כל הסטודנטים להשיג קצת שקט, לשבת מתחת לעץ וללמוד. מקום ממש יפה. משם המשכנו לארוחת ערב בביתה של אחות של קריסטי, שגם גרה במוסקוו. האחות הייתה בהריון מתקדם וממש צפויה ללדת בשבוע הקרוב, זו גם הסיבה שאמא של קריסטי הגיע לשם בטיסה כל הדרך מאילינוי. משפחה של חקלאים אמיתיים בעלי חווה אי שם באילינוי. ליד הרגליים שלנו התרוצצו שלושה גורי כלבים חומים קטנטנים בני חודשיים שנגסו בנעליים של כולם והתנפלו על כל חתיכת אוכל שנזרקה אליהם. היה ערב מושלם, חוויה אמריקאית כמו שצריך.
למחרת בבוקר עוד הספקתי לשבת עם ויקטוריה בבית קפה ולעשות טיול קצר בעיר, לפני שהיא הלכה לעבודתה. נפרדנו בפעם האחרונה ויצאתי לדרכי לכיוון פסטיבל הקאנטרי ווטרשד. חציתי את הגבול לוושינגטון ועצרתי בדרך בעיר הגדולה ספוקיין. הסתובבתי קצת בעיר וראיתי את המפלים המפורסמים שנמצאים במרכזה. עיר גדולה אבל די סתמית. מהר מאוד חזרתי לרכב והמשכתי עוד כשעה וחצי עד לגורג׳ – המקום בו מתקיים הפסטיבל.